שיחקתי אותה.
על תורת המשחקים (לא מה שאתם חושבים) מול טרשת נפוצה.
באחד מהפוסטים הקודמים ציינתי את חשיבות הלמידה לשימור תאי המוח, מה שערן ברקוביץ' כינה "חדר הכושר של המוח".
לא כולם אוהבים ללמוד. אבל אני לא מכירה מישהו שלא אוהב לשחק. אני, למשל, התקנתי על הנייד שלי את האפליקציה של "לפוצץ ת'בועות". אין יום שאני לא משחקת בזה. בתמונה תוכלו לראות את התוצאה שלי.
המטרה: לפוצץ כמה שיותר בועות בזמן הקצר ביותר. מה זה נותן לי? את המדד היומי של התפקוד שלי: גם הקוגניטיבי - האם אני מצליחה להצמיד צבעים זהים (וזה לא דבר פשוט כפי שזה נשמע) וגם בודק את המוטוריקה העדינה שלי. אם אני שוכחת לקחת את הפרזולין (תרופה הניתנת לחולי אפילפסיה - אובווייסלי לא אני, אבל גם כטיפול ברעד ראשוני - כן אני) זה יתבטא במשחק. אני לא אצליח ללחוץ על הבועות הנכונות.
מפה לשם, במשחק הזה אני תופסת שתי ציפורים באפליקציה אחת.
ויש עוד המוווווןןןןן אפליקציות של משחקי חשיבה. שמאמנות את המוח, רק תבחרו.
אז אם אתם לא עפים על למידה כדרך לאימון המוח - שחקו אותה.