יומיים לפני שבועות היא הגיעה אליי. בלי הודעה מראש, ללא הכנה. פשוט נחתה עליי.

שמישהו יאהב אותי כמו שדלקת העיניים אוהבת להתעלק עליי!

כל מה שהיא צריכה אלו כמה ימים של לחץ והיא מסודרת.

בינינו? אני אשמה. בין אימוש שלי, שתהיה לי בריאה, המטפלת החדשה שמתקשרת אליי על כל שטות, הילדים, הבית, הסידורים וההכנות לחג - רק היא הייתה חסרה לי באמת.

אני משתדלת להתרחק מהפון כמה שיותר. כשאני חייבת, אני מחשיכה את המסך ככל שניתן. הופכת את הדפים למצב לילה, מקליטה הודעות קוליות כתשובה על כל הודעת וואטס. אחרי ששמעתי את עצמי בכמה הודעות, אני מרגישה צורך להתנצל בפני כל מי שקיבל ממני מענה קולי.

תכל'ס, המענה היחיד לדבר הזה זו שינה טובה וכמה שיותר. לכי תסגבירי ליורשים, לאימוש, ולכל היתר שאת חייבת לתת מנוחה לעיניים.

לתת מנוחה לעיניים ע"י שינה טובה בי לייק:

גוף:"אני תשוש, יאללה, נכנסים היום לישון מוקדם." שנייה לפני שאני נרדמת מתעורר המוח:"את חושבת שלפינגווינים יש בירכיים?"

שניהם:"יאללה מסיבת פיג'מות!"

אז הלילה החלטתי ללכת לישון מוקדם. או לשרוף ת'מועדון. 

או לתקוע לעצמי מזלג בעין. לא בררנית. 

וחג שבועות שמח!