אתמול נורה צעיר אתיופי למוות בידי שוטר. המקרה אירע לא רחוק מביתי ושוב הכתובת הייתה מרוחה על גבי החומה הסינית.

חבורה של צעירים בני העדה האתיופית השתוללו בגן השעשועים, וכשאני אומרת "השתוללו", אני מתכוונת לדברים שצעירים עושים כשהם יוצאים לחופש הגדול. אלא שכשמדובר בבני העדה שום דבר אינו רגיל.

השוטר שהגיע לגן השעשועים היה עם משפחתו ולא בתפקיד. הוא היה על אזרחי. הוא פנה אליהם, הם ענו לו משהו בסגנון "למה מי אתה?" ומשם זה החל להתדרדר במדרון שבסיומו נורה הצעיר למוות.

השוטר טען כי נזרקו עליו אבנים וכי הוא חש שחייו בסכנה. מהיכרות טובה של המקום, האבנים היחידות שיכולות להיזרק הן אבני אגרגרט. אין שום מקום בו ניתן למצוא אבנים גדולות מאלה.

המשטרה צייצה את הציוץ שבתמונה. היא שכחה להוסיף כי השוטר לא מספיק חבול בכדי לתפוס את הצעיר, להכניסו לחדר המדרגות של בניין סמוך, שם הוא נורה למוות.

בני הנוער פורקים כל עול בחופש הגדול. זה ידוע. לפעמים אני מתעוררת בשעות הקטנות של הלילה מצווחות שמחה וצחוקים. ואני מתגוררת בבית אחורי. פעם יצאתי אליהם ואמרתי להם שאם כבר חגיגות לפחות שיזמינו אותי! הם צחקו, אבל הבינו את העניין ועזבו את המקום לאחר מספר דקות. 

בית יציב (beyt יציב לא bayit יציב, כפי שקרייני החדשות מבטאים) מהווה מרכז העשרה ומעורבות חברתית לבני הנוער תושבי האזור. ביתי עברה שם קורס מנהיגות וקורס מש"צים, הבן שלי עבר שם קורס מד"צים. ייבדלו לחיים ארוכים. הנרצח היה חניך באותו מוסד. אנקדוטה מעניינת: הרחוב בו זה קרה הוא הרחוב בו גדל עמרם מצנע. זה מסכם, על קצה המזלג, את אופי השכונה. 

שוטרי משטרת זבולון ידועים זה מכבר ביחסם המפלה לרעה כלפי בני העדה האתיופית. זה לא משהו חדש. כל פעם שבני יוצא לבילוי, יורדות שנתיים מחיי על כל דקה שהוא מאחר להגיע הביתה. בני הוא "שחום עור". 

משהו לא טוב עובר על משטרת ישראל. לפני זמן לא רב ‏ פורסמה ידיעה על שוטר, שנקרא לאשה אובדנית והטריד אותה מינית לכאורה. יום אחרי המקרה היא התאבדה. סעיף האישום שמח"ש שמו לו: "הפרת אמונים".

נחילי בני נוער אתיופים נוהרים לכביש ההסתדרות. הקטע שבין צומת הצריף (קרית חיים) לצומת קרית אתא נחסם עקב הפגנת מחאה שלהם. ניסיתי להגיע לשם בכדי לתמוך בהם. השוטרים לא נתנו לי אפילו לעצור באיזור של כחול לבן. אני לא יכולה שלא לחשוב שלו זו הייתה הפגנה של נשות השוטרים על משכורתם, הייתי יכולה להגיע עם הרכב אל תוך קהל המפגינות. ניסיתי להגיע רגלית למקום, אולם החום של 31°c קפח על ראשי ובאמצע הדרך נאלצתי לשוב על עקבותיי. 

יום עצוב למדינת ישראל.

התמונה בחסות  חי-פה.