השמש שורפת
אבל אני בסדר עם עצמי בחושך
אחרי הטראומה, האימה, הסיוטים וכל השאר...
אנחנו חושבים שעברנו אזה, שרדנו ואנחנו יכולים לעבור הלאה בחיים. פה אנחנו טועים. המוח מאתחל את עצמו ואנחנו מקבלים מימד חדש ועולם שרק אנחנו רואים ואם אנחנו בוחרים לחלוק אותו אחרים לא יבינו ויתרחקו.
נולדנו למשהו אחד והפכנו למשהו אחר לגמרי.
הבושה והסודות שמכרסמים אותנו. הצעקות בלילה מתוך שינה ולילות החסרי שינה.
עדיין יש לי את המפלצות מתחת למיטה שלוחשים לי. פעם היה לי קשה להירדם כי הפחד טילטל אותי.
במבט אחורה אני כבר חושבת כבר לא נישאר מה לקרוע מהנשמה שלי, אז אני מדברת איתם בחזרה...זה עזר לקבל את עצמי החדשה, ללמוד את המערכת ההפעלה החדשה ואיך לתפקד.
אני הבנתי אזה שהשמש והאור כבר לא יעשו לי טוב והעולם היחיד שהוא בעדי זה החושך...אני לא מכריחה את עצמי להיות נורמאלית כי זה רק מתיש, ואין טעם להסביר את השריטות שלי, אני יודעת שיש שם אנשים כמוני שויתרו על השפיות והגיון ופשוט נהנים מהמוסיקה וכוס קפה/תה עם שוקולד בצד.
אני רואה עולם אחר ולכן הדעות שלי אחרות. לא פעם הסתכלתי לתוך עיניים של מישהו והרגשתי כאילו האישיות שלהם עברה לי בוורידים.
לכולם יש סודות אז למה אנחנו מתנהגים בשיפוטיות אחד כלפי השני?
ומה את/ה רואה?
ToMER5
ה' ברא לנו עיניים כדי לראות אבל מה שהעיניים רואות זה רק דברים חומרים, אפשר להביט דרך המוח או דרך הלב, אנחנו צועקים אל מול עולם שקט. אל תנסי להבין כי ככה תדעי פחות. מי שמתרחק זה פשוט כי הוא אין לו מספיק חוכמה ו/או אינטילגנציה ריגשית שצריך כדי לחיות בעולם המושלם שלך.מי שכותב/ת כמוך , בטוח ברמה אחת , לפחות, מעל כולם. מוזמנת לשלוח הודעה אם בא לך לדבר. המשך יום מקסים:)
הלשעבר
לא השיגעון הוא מה שמסוכן בחיים אלא השפיות. אנשים לא צועקים סתם בלילות. תהיי בסדר עם עצמך זה נראה לי מספיק
ג'ק
" הראו לי אדם שפוי,ואני כבר ארפא אותו " / ק. ג יונג