בפרוס השנה החדשה התקבצה לה כל המשפחה בהרכב כמעט מלא לארוחת החג אצל בכירי השבט.

וככה מצאתי את עצמי מסבה לשולחן יחד עם עוד 11 מבוגרים (25+) 3 מתבגרים (15+) ושבעה ילדים מתחת לגיל 9.

שאלתי את עצמי הבוקר:

היה רועש במיוחד או שזה נדמה לי?

האם הגיל הביא איתו חוסר סובלנות להמולת ילדים משחקים?

האם הטרשת אשמה בשמיעה בלתי מאוזנת?

כניראה שכל התשובות נכונות כי מחג לחג זה נעשה עבורי קשה יותר ויותר.

כל שנה, חודש בערך לפני החג, אני מנסה למצוא דיל לבריחה מהארץ. כל שנה בעלי חושש שלא יצליח לברוח בגלל עומסי עבודה ומבקש לא לקנות עדיין כי אולי לא יוכל לצאת וכל שנה אני ממתינה והמחירים עולים ועולים עד לרמה בה אני מוותרת ובוחרת ברעש.

אבל לא עוד, נשברתי!

הבוקר הודעתי לבעלי שפסח חל ב 8.4 ומבחינתי עד סוף השבוע אני קונה כרטיסים לאחד מהיעדים והצגתי בפניו את הרשימה לבחירה. כמובן שנתתי לו את האפשרות להרחיב את הרשימה ואפילו השארתי לו את זכות הבחירה הסופית בתנאי שתעשה עד סוף השבוע.

זה לא נראה לי אולטימטום כל כך נוראי שיביא למשבר בזוגיות אם בסופו של השבוע הוא לא יבחר ואני יאלץ לנשל אותו מזכות הבחירה ולהטיל מטבע או לשלוף פתק מכובע או אפילו לבחור בעצמי את היעד לבריחה.

כך או כך, באשמת הגיל או הטרשת, אני מצהירה שבפסח אני לא סועדת עם אף משפחה על סביה, הוריה ונכדיה.

שנה טובה