בקרוב אני אסיים את התואר שלי...אם הכל ילך בסדר ואקבל ציון עובר מספיק.

בבית יגידו לי "מזל טוב עכשיו את יכולה למצואה עבודה טובה ומתאימה בישבילך" והרגע הזה מפחיד אותי. כי החרדה לא נותנת לי לתפקד.

החרדה מבלבלת לי את המוח שאני לא יכולה לעשות דברים כמו שצריך ואם אמצאה עבודה בתחום אני אפשל בה.

הציפייה של אחרים במשפחה מרחפת מעל הראש שלי ומדאיגה אותי יותר. וברור שאני אצטרך לקחת עבודה במשה מלאה אבל...

לא בתחום שאליו למדתי 3 שנים (עיצוב גרפי)....למרות הלימודים אני מרגישה עדיין חסרת כל ידע אולי בגלל זה חוסר ניסיון ואלי בגלל שאני לא רוצה לתקשר עם אנשים או לשמוע אותם כל פעם אומרים מה לא טוב ומה לא מתאים ומה הם משנים. המוח שלי פשוט מסרב לעשות דברים.

אני כבר עכשיו צריכה לדאוג מה אני עושה עם עצמי בחודש יולי 2020, הזמן רץ...

הצורך לברוח התמיד בועט בי, להתנתק מכולם, שאף אחד לא יגיד לי איפה אני צריכה להיות ואיך.

מרוב שאני מרגישה אבודה לפעמים אני חושבת אם שווה ללכת ליועצים רוחניים למרות ש90% אחוז הם שרלטנים ולמצואה את אלה שבאמת יכולים לעזור כמעט בלתי אפשרי. 

הנחמה היחידה שלי זה כשאני אומרת לעצמי שהכל לטובה. גם אם הפסדתי.