זה היה בוקר יום הזוי.

בדרכי לנקודת האיסוף בגלילות, נודע לי שחלק נכבד ממדינת ישראל שרוי במצב מלחמתי אבל למרות זאת הוחלט ע"י הממונים שממשיכים כרגיל, ושמנו פעמינו לצפון.

בעוד מועד התייעצתי עם המדריך לגבי תנאי הדרך, מאחר וידיי בתקופה האחרונה כואבות ותחושת כבדות אופפת אותן נאלצתי לוותר הפעם על שימוש במקלות הליכה.

היה יום חם מאוד ודי חששתי כיצד אצליח לעבור את המסלול בשלמותו.  מאחר שאצלי "חלום צריך להגשים" הרי שכל מחשבה על נסיגה מהגשמתו מיד מסולקת מראשי. 

רובו של המסלול היה בדרך סלולה וצעדנו בצידי הדרך, מלבד 3 עליות קשות שהיוו אתגר משמעותי  עבורי. גם אותן הצלחתי לעבור, בקצב איטי ובהישענות קדימה עם הידיים על הירכיים כי הידיעה שבכל פעם שיש עליה מצפה לי "מתנה"  - שהיא תצפית לנוף עוצר נשימה מעודדת אותי בעתות משבר.

כך צעדנו מגשר שניר עד לאריה השואג שבכפר גלעדי. שמונה ק"מ של הליכה.

בסוף המסלול עברנו לשלב הארכיאולוגי – "בית עכסה" – עיר כנענית ובסיומה בקרנו "במוזיאון האדם הקדמון" המרתק שנמצא במעיין ברוך.

שלב קטן למשימה גדולה

מחכה לפעם הבאה.