אני מרגישה את הצורך לספר על מי אני. אני לא אדם שמעיד על עצמו כי אני לא חושבת שככה צריך להתנהג אבל אני אחרוג ממנהגי והעשה את זה בכל זאת. 

אז כן אני בת 22 בת קטנה מתוך ארבע בנות. אבא שלי נפטר כשהייתי בת 8.5. וזה משהו שמאוד השפיע עלי ועל המשך הגדילה שלי. אני מדבר במובן הבגרות הנפשית שלי. תמיד הייתי יותר בוגרת מאנשים בגילי בכל גיל.

אני לא רואה טעם לחיים רק בשביל משהו רגעי. אני לא רואה סיבה לעשות דברים רק בשביל אדרנלין או רק כדי להגיד שעשיתי את זה. ולצערי ככה רוב העולם מתקיים.  אני חושבת שאדם צריך להעריך יותר את החיים שלו. גם אני שהיה לי תקופות מאוד קשות ושחורות היום אחרי מספר שנים ואחרי משברים לא קטנים אני יכולה להגיד לאנשים. תאריכו את החיים שלכם. כשאתה בצרה זה נראה כמובן מעליו אבל אם תחשבו לעומק זה ממש לא ככה משהו קטן ומישהו אחר היה נולד במקומינו אבא אחר אימא אחרת. אפילו סבא רבה רבה רבה. אבל לא!! אנחנו נולדנו. 

באחת התקופות הקשות שהיו לי בצבא הקבנית שלי אמרה גם אם את לא רואה את זה עכשיו אגם תדעי שיש סיבה לחיים שלך ובסוף את תדעי מה היא

אז כל פעם שכתם במשבר או שקשה לכם תחשבו שיש משנו אחד רק אחד שבלעצכם יהיה לו קשה. 

ואני אצטט שיר שאני מאוד אוהבת. 

Somebody call me right one
Somebody call me wrong
I’m not gonna care about it
Why don’t you not do so as well