אז החלטתי לכתוב בבלוג.. לכתוב בעיקר לעצמי, בעיקר להוציא את מה שקבור, לגרש את השדים או לחיות איתם בשלום, מה שיבוא קודם. 

אני עוד לא מוכנה לפתוח, לשתף, להגיב, לענות.. יותר בשלב הזה של להבין את עצמי, של לשקם את עצמי, של לנסות בכל דרך אפשרית לאהוב את עצמי, להיות בשביל עצמי. 

אחרי מרדף כל כך ארוך ומתיש בחושך, אני פשוט רוצה למצוא כבר את האור. 

אני לא יודעת כמה זמן זה יקח, מנקודת המבט שלי זה נראה בלתי אפשרי כמעט.. אבל הכמעט הזה גם אם רק לזקיק נורא קטן בנפש שלי, מספיק בשביל שאמשיך לנסות.

אולי יום יבוא ואפתח את הדברים, אולי יגיע הרגע שארגיש מספיק מוכנה להתייצב מול הסיפור שלי, להתייצב כסיפור שלי. אבל כרגע אני מפחדת, כרגע הוא שולט בי, כרגע אני נתונה לגמרי תחת הענן שנקרא העבר שלי.

אבל.. היום.. לרגע אחד קטן מצאתי ניצוץ של תקווה בתוך עצמי, ניצוץ שהרשה לעצמו לחשוב קדימה אל העתיד ולהאמין, גם אם לרגע, שיכול להיות טוב.. שאולי אני אצא מזה..

ובשביל הרגע הזה, בשביל שבריר השניה, אני מוכנה לנסות.