אי של שפיות.

לפני כחצי שנה נרשמתי בהתרגשות לאחת מתשוקות חיי — טיול מרתק במזרח הרחוק.לדאבוני הרב בוטל הטיול בשל התפשטות מחלת הקורונה בעולמנו, המעוררת כאוס מוחלט.בדרום הארץ חוו סבב הפגזות נוסף. אנחנו נמצאים בתקופה מייאשת, מתישה, מעצבנת ומדאיגה של בחירות אין-קץ בארצנו. אני עם שאר חבריי לקבוצה של שביל ישראל נוסעים להרפתקה נוספת.

מחזקת את הנפש תחושה של ניתוק מושלם ממציאות עגומה. צעדנו ממצודת כ"ח אל עבר קרן נפתלי, כשבדרך עברנו בקבר יהושע. צעדנו בשולי הרי רמים (נפתלי). עצרנו בתצפית מצפור אגמון החולה, שבימים אלו הנוף הינו מרהיב במיוחד מפאת גשמי הברכה שיצרו אגמים נוספים. מראה שתמיד מרנין את הלב.

הגענו למרגלות קרן נפתלי כשהחלה רוח חזקה לנשב בתוספת טפטוף. למרות זאת טיפסנו בנחישות במעלה התלול עד הגיענו לתצפית קסומה על כל העמק. בדרכנו חגגנו את הפריחות היפות של השקדיות, הרקפות, הכלניות, העיריות ועוד פרחים אחרים. הכל טובל בשלל גווני הירוק. ירדנו בצידו האחר של ההר, ולשמחתנו המתין לנו האוטובוס שהסיע אותנו ליעדנו הבא.

תל קדש — עיר מקראית הנמצאת על התל הגדול בגליל העליון.בסמוך ל"עיר" יש שרידי מקדש פגני מרשים.

לסיכום, צעדנו כ-9 ק"מ, כשחלק מהמסלול היה מאתגר במיוחד.חזרנו הביתה במצב-רוח מרומם עם משפט השגור בפינו לאחרונה: ”היום היה הכי יפה וכיפי!“

כן יירבו!