הקשיש הישראלי או כפי שהוא מכונה בידי אנשי המקצוע: הזקן.

הקורונה הביאה אתה גם בשורה בתחום איכות הסביבה. התוודענו אל מין מסוים בקרב בני האדם, שהוא בעל תכונות יוצאות דופן – הזקן.

מסתבר שמין זה, שהתפתח במשך שנים רבות מהאדם התינוקי, הוא בעל רגישות רבה לוירוס הקורונה.

בניגוד גמור למין אחר של האדם, המכונה הצעיר, שהוא פחות נוטה להתחבר לקורונה, המין הזקן, מגלה כלפי הקורונה רגישות רבה ואפשר אפילו לומר, שהוא מת עליו.

לראשונה נאלץ האדם להתמודד, עם המציאות של היותו מורכב, מכמה וכמה מינים. בניגוד לתפיסה שהייתה רווחת כל השנים, על קיום שני מינים בלבד: זכר ונקבה. עד אז, כל מי שהתעסק בסוציולוגיה חברתית, התרכז בגבר ובאישה. בייחוד הפך הפמניזם, דוגמת ME TOO לנושא שהעסיק הכי הרבה את התקשורת. האלימות של הגבר כלפי האישה, כיכבה גם היא בחדשות. אין ספק שהמין האנושי, היה ממשיך שנים רבות במגמה זאת, שבעצם הייתה מביאה למלחמה בין שני המינים, אילולא הקורונה. הקורונה, גילתה שיש עוד מני מאפיינים לאדם ובעיקר היא גילתה, כאמור, את הזקן.

הזקן, כמו הכושי בשעתו, הלך עם השנים ונעלם מהתקשורת. אף אחד לא העז להשתמש במונח זה, כלפי האזרח הוותיק. בדיוק כפי שהמין האנושי, נטה להעלים את מציאותו של הכושי, בן אנוש שחום עור, ככה גם הזקן, הפך לטאבו. יצור שיש להתעלם משנותיו ושמשך הזמן, הצליח לטשטש את זהותו ולהפוך ל"כאחד האדם", שיש לו כל הזכויות והאופציות שיש לבעל שנים מעטות יותר. הוא לבש פאה כדי להסתיר את הקרחת, צבע את שערו הלבן, עבר ניתוחי מתיחת פנים, כנגד קמטים, לקח חומרי בריאות כדי לחדש את נעוריו ועוד ועוד.

אלא שאז באה הקורונה, וחשפה אותו שוב לציבור. הזקן הפך כוכב תקשורת ויש אנשי מקצוע, שהגדירו אותו כקרבן הראוי להקריבו על מזבח המלחמה בקורונה. כך הפך הזקן, ליצחק שאביו אברהם הקריבו. כלומר, היוצרות התהפכו, הפעם הבן הקריב את אביו...