טירוף הקורונה!

שנה וחצי המתנתי בכמיהה לנסיעת חלומות לטייוואן ולסין, ואז החלה בסין המגפה. עדיין המשכתי לחלום, ונראה שהחלום יתגשם — כאשר סין הוחלפה בדרום קוריאה — אלא שהוא נגוז. אני כמו שאני, מחפשת את הטוב, ולכן שמחתי שבזכות ביטול הנסיעה אוכל להשתתף בשני מסלולים של שביל ישראל — מסלולים אותם הייתי מפסידה אילו הייתי טסה. אלא שיומיים לפני הטיול השבוע נגזרה עלינו מגבלת שהות של עד 10 אנשים באותו חלל. כל הטיולים בוטלו עד להודעה חדשה. "לא נורא," אמרתי לעצמי, "יש לי את העבודה האהובה עלי כל כך." עבודתי תמיד משרה עלי שלווה ושמחה. אז התבשרתי שעליי להפסיקה לעבוד לאלתר. תחושת הלם אפפה אותי. אין עבודה. אין כסף. מבולבלת מאוד הודעתי זאת לחוג לקוחותיי האהוב, שכמובן הביע תמיכה ואהבה.

אתמול יצאנו בעלי ואנוכי לטייל בשמורת יער הרקפות אשר בכוכב יאיר. הספקנו לטייל ביער מלא רקפות, לוף ארץ-ישראל, ועוד פרחים, בין עצי האורן. טיול שהחיה בי את תחושת השמחה. בהגיענו הביתה החל לרדת גשם זלעפות, והרגשתי שוב בת-מזל. בערב נגזר עלינו לשבת בבית.

מחר הייתי אמורה לעבור בדיקה פולשנית שתיתן מענה חשוב להמשך טיפולי בטרשת. הבוקר, לאחר שהתחלתי את ההכנות, התבשרתי שהרופאה אינה מסכימה לערוך לי את הבדיקה. הווה אומר שהבירור נדחה ושום מצב בריאותי מלבד הקורונה אינו חשוב. נפלה עליי תחושת יאוש קשה מאוד, כי אין לדעת עד מתי יימשך מצב זה.

החלטתי להיות עניינית ולתכנן את התעסוקה שלי בתקופה הקרובה. הכנתי לעצמי פינות בילוי בבית: פינה לסריגת קרושה, פינה לצביעת מנדלות, פינה להרכבת פאזל, פינה לקריאה, פינה משחקי חשיבה ופינת פירוק דגמי לגו גדולים (אותם בונה בעלי כדי שגם לו תהיה תעסוקה שמשמחת אותו). יום מלא בתרבות פנאי (מוזר).

מקווה לעבור את התקופה ההזויה הזאת בתחושה טובה.

בריאות לכולם!