מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

בריאה עם מחלה

30/05/20 18:04
480 צפיות

בעקבות הדיון שהועלה ב"כמוני" בנושא "איך אפשר לעזור לבני זוג עם טרשת נפוצה" התעורר בי נושא חשוב נוסף שברצוני להעלות.

בעלי ואני הקמנו משפחה, חיינו חיים רגילים מלאי תקווה ושמחה. 

לפתע באמצע החיים השמים נפלו, ואני חליתי במחלה כרונית מסתורית ומלאת תהפוכות.

החיים המשיכו אבל האיזון ביננו הופר.

בעלי נדרש באחת לשלב בין חייו האישיים לבין הצורך התמידי לתמוך ולעזור לי. מאחר שבמקרה שלי תופעות המחלה לא ניכרות כלפי חוץ, קשה מאוד להבין מה באמת קורה לי. וכך לעיתים הוא מרגיש דחוי ופגוע כשאני עצבנית, מתוסכלת, בוכה ומתקשה לעשות דברים שעשיתי בעבר.

הוא גם נאלץ לוותר על חלק מחלומותיו וחלק מתעסוקותיו, על מנת לפנות זמן שיוכל לשמש לי עזר.

פעמים רבות הוא מוטרד מהעובדה שאולי אינו יודע כיצד לעזור לי בצורה המיטבית.

דאגות מהתנהלות בהווה, מלווים בפחד מהעתיד הלא ברור, אך המאיים.

עוד נקודה חשובה לדעתי היא היכן אנחנו, החולים, צריכים ללמוד לשחרר את בן הזוג.

לדוגמה: מאז שחליתי יש לי תאוות אין-קץ לטיולים אקזוטיים, בעיקר במזרח הרחוק. בעלי בשל דאגתו ורצונו שאגשים את חלומותיי, הצטרף אף הוא כדי להגן עליי, אבל באופיו אינו זקוק לריגושים מעין אילו והדבר הפך למעמסה כבדה עבורו.

לאחר שהכרנו מדריך מיוחד שנענה לאתגרים שהמחלה העמידה בפניי (למשל: קירור הזריקות במדבר בחום של 50 מעלות) אימץ אותי ומעוניין בכל מאודו לשלב אותי בטיוליו. כך הגענו בעלי ואני לפשרה מצויינת שאני אמשיך לטייל כשהוא מלווה אותי באמצעות הגוגל. ובכך אני מצליחה להגשים את חלומותיי והוא יכול להיות רגוע בדבר שלומי אף שאינו נמצא איתי ממש.

לסיכום, חשוב לנו לזכור שחייו של בן הזוג משתנים לחלוטין ועלינו לדעת כיצד ניתן להקל עליו את הקשיים הרבים שעליו לשאת בעקבות מחלתנו.

המחלה אינה רק של החולה אלא היא מאלצת את כל הסובבים אותו לשנות את חייהם והרגליהם. נראה לי שעלינו לזכור זאת, לכבד את יקירנו ולהעריך את המסירות שלהם כאשר הם מצליחים להתפנות אלינו ולשמר את בריאותינו בצורה המיטבית.

תגובות

ערן-ברקוביץ
01/06/20 10:25

פוסט חשוב מאוד. תמיד צריך למצוא את האיזון בזוגיות בין כל הצרכים והרצונות, של שני בני הזוג כמובן. המורכבות היא בגלל שאנחנו כל הזמן משתנים, וכך גם נקודת האיזון - צריך כל הזמן למצוא אותה מחדש, זו בעצם עבודה שלא נגמרת.

לפי דבריך כל זוג עובר השתנות, כמובן שנכון, אני התכוונתי בפוסט שבמקרה של השתנות פתאומית של אחד מבני הזוג צריך לתת את הדעת למה שקורה לבן הזוג שנקלע בעל כורחו אף הוא לשינוי קיצוני בחייו