מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה
כמוניבלוגיםמפלצת הכאבוחושך על פני תהום

לכולם הייתה הבעה קפואה ורצינית על הפנים. זה היה כמו לעמוד מול קיר בטון אפור וגבוה שנמתח מקצה לקצה שאין בו ולו סדק אחד של תקווה

08/06/20 23:35
570 צפיות
וחושך על פני תהום

הכל עמד מלכת. העולם מבחינתי נעצר. הימים שבהם המתנו לפגישה עם ד״ר אילן בן יצחק, האורטופד שאליו נשלחנו על ידי ד״ר טיין, מרטו את עצביי. ֿ

לא היה לי מושג כמה ברי מזל אנחנו שזכינו לכך שהרופא בקהילה שאליו הופנינו, היה לא פחות ממנהל מחלקת אורטופדית ילדים בבית חולים קפלן והוא היה נקודת האור במנהרת החושך. גם הוא הסכים עם האבחנה אודות התסמונת. הקלות שבה הוא אבחן את התסמונת זכורה לי היטב. הוא הניח את ידיו על הקרסול והרגיש את הקור של הרגל, אחר כך הניח יד גם על השוק וגם על הירך והשווה את הטמפ׳ של הרגל הימנית לרגל השמאלית. לא היה ספק בכלל שיש הבדל ניכר בין הטמפ׳ לאורך הגפה הימנית לבין הרגל השמאלית שהרגישה חמימה ובעלת טמפ׳ אחידה לכל אורכה. 

תבואו אליי למחלקה מחר בבוקר, אני אהיה שם ואני כבר אדאג שהיא תטופל באופן  מיידי וכמו שצריך. אל תקראו באינטרנט על התסמונת הזו כי כתובים שם דברים קשים וחבל שתקראו את זה...

בבוקר יום האשפוז ולאחר בדיקת הדמייה שבה הודגמה זרימת דם איטית לאורך הגפה הימנית כבר לא היה ספק יותר. עכשיו הייתה אבחנה וודאית עם בדיקה מדעית שאששה את מה שהרופאים כבר ידעו. עכשיו אפשר היה סוף סוף להתחיל לטפל בה. ושוב, למזלנו במכון פיזיותרפיה בבית החולים הייתה פיזורתפסיטית שידעה לעבוד עם התסמונת. גם הפנים שלה קפאו ברצינות תהומית כשקיבלה תחת אחריותה ילדה כל כך צעירה עם רגל שלא פגשה את הרצפה כבר כמעט חודשיים, כף רגל שלא יכלה לשאת שום מגע אף לא העדין ביותר, עם נפיחות בצקתית בכל אזור כף הרגל חוסר תנועה בכל האצבעות ורגל קפואה וסגולה. פעמיים ביום עברנו מהחדר במחלקה אל המכון לטיפול של כשעה. היחסים בין הפיזותרפיסטית לילדתי שעוד לא מלאו לה 12, התקדמו והתחממו מטיפול לטיפול, ממש כמו הרגל עצמה.

לפני כל טיפול  פיזיותרפי, ילדתי קיבלה משכך כאב (שבקושי עזר) בתקווה שיסייע בהפחתת הכאב. כל טיפול היה נפתח בהנחת הרגל הפגועה במערבל מים חמים קטן (20 דק׳) שממנו הרגל הייתה יוצאת בכל מיני צבעים אדומים סגולים וורודים לא אחידים. משם למיטה שבה שכבה על הגב וחיברו אותה לטנס (מכשיר שמעצבב את הגפה , מזרים דם ובעיקר שולח אותות חשמליים למערכת העצבים ). לימים הבנתי את פוטנציאל השינוי של מכשיר זה כאשר הוא משולב במכלול הטיפולי, ולאחר מכן הוקדשה שארית הזמן לתרגילים של הקרסול לפי היכולת. תחילה נראה היה שלא חלה שום התקדמות והכאב היה גבוה. הטיפולין מעוררים את הגפה לתגובת יתר נוספת שמגבירה את הכאב. אבל כעבור שבוע נרשמה התקדמות קטנה ראשונה. ילדתי הצליחה להזיז שתי אצבעות בכף רגלה הימנית, תנועה קטנה, ממש כווץ קטנטן שמילא אותנו בהתרגשות ובדמעות של אושר. 

ככה נראה ניצן ראשון של תקווה כאשר הוא בוקע מקרקע שחורה, יבשה ומבוקעת. כמה ימים לאחר מכן כבר תועדה במצלמת הנייד תנועה קצת יותר משמעותית באצבעות רגל ימין, והפכה את ההתקדמות למשהו מוחשי שניתן לצפות בו שוב ושוב.

גם לאחר השחרור מהמחלקה, המשכנו להגיע למכון במשך חודשים בנחישות גדולה להחזיר את הרגל ככל האפשר לתפקוד מלא. לאט לאט ובהדרגה הרגל החלה להתחמם ולהיות מסוגלת לשאת מעט משקל בדריכה חלקית. היו ימים שבהם היה נדמה שלעולם היא לא תחזור ללכת רגיל, כי הכאב היה מפריע להתקדמות וכל התקדמות הושגה בתגובות של החמרת הכאב לאחר עבודה עם הרגל. לשבור את מעגל הכאב , זה היה האתגר הגדול ביותר. לעבוד ולעשות תרגילים כשהרגל כואבת מאוד גם תוך כדי וגם לאחר מכן נראה לא טבעי ומנוגד למה שאנחנו רגילים לחשוב. 

סיגלנו לעצמנו כל מיני שיטות על מנת לעודד את ההתקדמות. ממש כמו לאמן ספורטאי לשבור את השיא האישי שלו בכל אימון מחדש. לשמור על האיזון בין חוויה של הצלחה לבין דחיפה קדימה לקראת הכאב הבא וההתגברות עליו. באופן וודאי וחד משמעי אני יכולה להגיד כי ככל שמתעקשים על תנועה מסוימת שנראית כואבת ובלתי אפשרית, הרי שהיא הופכת לפחות כואבת ואפשרית בימים שלאחר מכן. התהליך הזה שבו מקיימים דיאלוג מתמיד עם הכאב הוא המקום שבו מתחיל תהליך ההחלמה. 

 

תגובות

גלי אבידוב
גלי אבידוב
הגעתי ל״כמוני״ מתוך תחושת שליחות והבנה שיש לי הרבה מאוד ידע יחודי ויוצא דופן בתחום הכאב. אני לא רופאה או מטפלת, אבל העשו...