אני כלום ושום דבר.

אני אוויר, איזשהו רעש רקע מיותר.

אני פשוט כלום. זה לא משנה מה עובר עלי או איך אני מרגישה, אם בא לי לשתף או לספר על משהו שקרה. 

אני נמצאת אבל אני סתם. לא אכפת להם ממני. ולי? כל כך כל כך אכפת.

אני מרגישה כל כך לבד. כל כך מיותרת. כל כך מפריעה. 

התחושה הזאת שלאף אחד לא אכפת היא נוראית. שגם אם אצטרך עכשיו משהו לא יהיה לי למי לפנות. 

אני אוויר ואני כלום ואני פשוט לא מעניינת. 

והאמת? אולי הם צודקים. אולי אני באמת כל כך מיותרת שלא שווה אפילו לתת לי איזשהי תחושה של שייכות.