"בימים אלו פועלת אסותא להעניק לכם טיפול רפואי הכי בטוח!"

זו ההודעה שפותחת כל שיחת טלפון או הודעת sms בכל התקשרות עם ביה"ח.

אחרי ההלם הראשוני, בו החליטו לטפל רק בנושא הקורונה, נתבקשנו על-ידי התקשורת להמשיך את כל הבדיקות והטיפולים הרפואיים, הדרושים למען בריאותנו. 

אני נזקקתי לבירור מקיף בעיני, לכן הגעתי בצוהרי יום לסדרת הבדיקות בליווי בעלי (שנשאר להמתין מחוץ לבית החולים — לפי ההוראות).

בכניסה מדדו לי חום ובעת רישומי במשרד נשאלתי אם יש לי שיעול. על פניו הכל מתנהל כשורה.

נקראתי ב-sms להגיע לחדר ההמתנה בסמוך לחדרי הבדיקה.

בהגיעי ליעד, חשכו עיניי! החדר היה מלא אנשים, ומספרי עדיין לא הופיע על לוח הבקרה.

מאחר וידעתי שזו בדיקה קצרה, מצאתי מקום בטוח להמתין לתורי.

לאחר מספר דקות הגיע אדם נוסף, כשהמסכה שלו מעטרת את צווארו. לאחר דין ודברים ע"י הממתינים הסכים לעטות את המסכה כראוי, והתיישב על כסא שמדבקה אוסרת על שימוש בו. אין אף איש צוות שיקפיד על הוראות משרד הבריאות שדורשות שמירת מרחק של שני מטרים מאדם לאדם.

נוקפות הדקות והתור לא מתקדם. אנחנו בחדר צפוף, ואותו אדם ללא שום התחשבות מתחיל לשוחח בטלפון הנייד שלו בקולי קולות, והמסכה החלה לרדת לאיטה מטה. בהמשך החל להתעטש ולהשתעל ולרסס את מרכולתו לעברנו. ואין משגיח!!!!!!

ואני ידעתי: עבורי זה מאוחר מדי! לי אין מנגנון חיסוני שיגן עליי! כבר באותו הערב זחלה לגופי מחלה — לכל שריר ולכל מִפרק. התחילו כאבי ראש עזים וחום.

הייתי חולה מאוד במשך עשרה ימים (כנראה משהו ויראלי). יצאתי ממעגל החיים. במקביל כמובן שבודדתי עצמי מיידית, ודרשתי מהקופה בדיקת קורונה. למזלי התוצאות היו שליליות.

אני כועסת מאחר ואני מקפידה במשך חודשים רבים הקפדה יתרה לשמור על בריאותי — לא מחבקת את ילדיי לפחות חמישה חודשים, לא עורכת ארוחות משפחתיות כדי שלא נאבד שליטה, נפגשים בנפרד בריחוק ותמיד עם מסכות.

ואז המוסד אסותא, שמבטיח ואמור לשמור עליי מפר הבטחתו, והעמיד אותי בסכנה. 

בבקשה הישמרו שבעתיים.

בברכת בריאות,אריאלה