אתה לא מצליח להכיל כאב של אדם אחד - אז לנסות להכיל כאב של 6 מיליון?
יום שישי - צום עשרה בטבת,
הוא מדליק נר - בוהה בשלהבת.
לנצח את החושך אין לה סיכוי - אך לנסות היא מחוייבת.
את בסך הכל להבה קטנה - את לא נחשבת,
איך תצליחי לגרש אפלה, אם אפילו השמש למרות עוצמתה - חלל אינסופי מאכזבת?
זהו יום הקדיש הכללי,
לרגעים מידי אכפתי - לרגעים אדיש גועלי.
זה גורם לו לחשוב על הצד הברוטלי של שוכני הכדור שחציו תמיד אפלולי,
תאוות הכוח והכבוד שלמין האנושי היא חלק אינטגראלי,
הפער שזה יוצר בין המציאות למיקסום הפוטנציאל האידיאלי,
ועד כמה זה עניין של זמן - עד שיקרה שוב אירוע קטסטרופלי?
בין הרעב שלו לרעבם - מנסה למצוא את נקודת הדימיון.
"לנסות להשוות בינך לבינם - זה חסר הגיון,
זה פתטי כמו להשוות ילד אפריקאי רעב - לילד שמנת מסביון.
זה חסר תועלת - תוותר על הניסיון,
אתה לא מצליח להכיל כאב של אדם אחד - אז לנסות להכיל כאב של 6 מיליון?"
במסע נפש קוגניטיבי - תוהה לעצמו אינטרוספקטפובי,
מבין שלל מחשבותיו - מה אובייקטיבי, מה סובייקטיבי ומה בכלל פיקטיבי?
אם שורדי שואה - שחוו דברים נוראים יותר מכל בחינה,
הצליחו להשתקם - להקים מדינה.
אולי גם הוא יצליח לשקם נפש שבמטען שלילי טעונה - לאחר שרוסקה בתאונה,
וכל מה שהוא זקוק לו - זה קצת עזרה והכוונה?
תגובות
