אני משער שכל אדם מעמיק הגיע לשם - בחיפוש אחר משמעות,

מי אני בעצם? מה מגדיר אותי והופך אותי ליחודי? - מהי המהות?

מיהו האדם שנמצא מאחורי אלף מסכות צביעות?

כל כך הרבה מסכות שעטית כדי להסתיר צלקות - מגרעות,

אתה מסתכל במראה - ופתאום את 'עצמך' קשה לך לראות.

מיהו האדם האמיתי מאחורי עיניים שמשדרות בלהות?

קשה שלא לתהות - אך יחד עם זה, קשה שלא לטעות.

כשמסתיימות ההנאות - אך ההווה רווי תלאות,

כשהבריחה אל עולמות הדמיון - מסתיימת בהתרסקות במציאות,

הוא פתאום מבין - הוא נמצא במשבר זהות.

.

.

האם מה שמגדיר אותי זו הסביבה - החברים והמשפחה?

אך אם כן  - איך אדם על אי בודד יכול לגבש לעצמו זהות בביטחה?

מה ההבדל בין זה שחי את חייו בשמחה - להוא שתמיד בבריחה?

האם ייתכן שגיבוש זהות, הסרת ספקות - ל'אושר', זוהי הנוסחה?

אך זהות מגובשת ושנואה - לא נשמעת כמו הצלחה.

ואולי זהות מגובשת  לא יכולה בעיני עצמה להראות דוחה,

כך שהבחירה נמצאת בין הזנחה - להשקעה שתוביל לצמיחה ופריחה? 

.

.

ואולי בין הזהות למהות - אתה קצת מבלבל,

יש הבדל בין זהות סובייקטיבית למהות אובייקטיבית - ואתה קצת מערבל.

ואולי כל הבלאגן הזה בראש - הוא הסיבה לכך שאתה סובל,

תתמקד בעתיד לא בעבר - ותפסיק להתאבל,

תלמד להפריד בין העיקר - להבל,

ואולי יום אחד תגיע למצב - שבו תיתן שלא על מנת לקבל.

במסע נפש קוגניטיבי - תוהה לעצמו אינטרוספקטפובי,

מבין שלל מחשבותיו - מה אובייקטיבי, מה סובייקטיבי ומה בכלל פיקטיבי?

נוירוטי, ישראלי, דתי, יהודי,

אך כך ישנם עוד רבים מלבדי.

איך זה שלמרות שכל אחד יודע זאת - הוא מרגיש יחודי?

אולי זה בגלל שלכל אדם ישנו תפקיד יעודי?