מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

שיחות עם עצמי

כמוניבלוגיםשיחות עם עצמיzen craftsmen

zen craftsmen

מאת חי שמי2
12/05/21 12:35
146 צפיות
אני מתנתק מאקטואליה מתוך בחירה.
לא מקשיב למלל ולויכוחים והפרשנויות האינסופיים, לבוטות, להתלהמות, לגסות (שאליהן קל לי להתחבר. יש לי צד כזה בלי ספק), למהומה.
בשביל השקט הנפשי שלי.
פעם הייתי מכור כמו כולם וזה עירער אותי.
אני מסתפק בעדכונים לקוניים מידי פעם.
בכלל לא צופה בטלויזיה. גם לא בתכנים הבידוריים בערוצים השונים.
לא אוהב את ה vibe, את האנרגיות, את ההמולה.

אני מעדיף לצפות בסרטונים שמעניינים אותי ביוטיוב, ומידי פעם סרט טוב בנטפליקס.
גם שם אני נופל פעמים רבות לתכנים שבדיעבד עדיף שלא הייתי נכנס אליהם.

יש סרטונים שממש עושים לי טוב, מרגיעים אותי, ממלאים אותי באנרגיה טובה. מחברים אותי לצד הרגוע, החיובי, המרוצה בחלקו שבאישיותי.
דוגמה בולטת לכך היא סרטונים על בעלי מלאכה מומחים שעושים את מלאכתם-אומנותם בשקט וב tempo justo.
craftsmen.

זה משהו מתרבות הזן, מהתרבות היפנית, שמאוד מדבר אלי. שהתחברתי אליו כבמטה קסם, שמחולל בי ניסים ונפלאות.

המינימליזם, הפשטות, הפרפקציוניזם, ההקפדה על פרטי הפרטים, המצויינות, הענווה, ה tempo justo, הסבלנות הרבה, הכבוד הרב לעצם העשייה, השקט, ה integrity, המדיטטיביות, הרוגע.

תרבות נגד לתרבות הצרכנות המטומטמת, העדרית, לתאוות הבצע, לרדידות, לחפיפיות, לתרבות שבה הכסף הקל והמהיר, הרהבתנות, השופוני, והווינריות הם חזות הכל וערכים וצניעות זה ללוזרים.

בשבילי זה תרפויטי. CBT (cognitive behavioral therapy) אם תירצו. תרפיה דרך העשייה. אולי אינני מדייק במשמעות ה CBT . לא התעמקתי. ניסו לשכנע אותי לתת צ'אנס לסוג טיפול כזה בשליטה שלי בכעסים, בדיכאון שלי, ולא רציתי כי לא רציתי לאנוס את עצמי להחניק את הכעס. כי יש בדיכאון, בעצב הקיומי, משהו אמיתי לאותו רגע. רציתי להחצין את הכעס כשהוא מתעורר בי. לתת לו פה ונוכחות ולא לסרס אותו בגלל politically correct. אבל עכשיו, כשאני מהרהר ב CBT במובן של עשייה מדיטטיבית ורגועה כזאת, זה נשמע לי אחרת לגמרי. לזה אני מתחבר. לתרגל עשייה מבורכת ומיטיבה, ובכך להעצים את הצד הרגוע שבאישיותי, במקום להתמקד בסירוס אנרגיות שליליות, שהוא בעייתי ומקומם מבחינתי. זה גם CBT ? אינני יודע. הזן מלמד גם להתבונן בכעס מהצד, אם אתה מסוגל. זה פטנט שמוציא במידה רבה את העוקץ מהכעס המעוור. גם לזה אני מסוגל להתחבר, למרות שזה לא פשוט. זה יותר קל לי מאשר לסרס את הכעס. סירוס היא מילה קשה, עם קונוטציות דרמטיות ומזעזעות, ולכן בחרתי בה. סובלימציה (עידון) של הכעס היא גם מונח בעייתי, כי היא מתקשרת אצלי עם politicaiiy correct המאוס בעיני. ובסופו של דבר, כשהכעס מתפרץ תן לו ביטוי. אבל גם כאן עלי לסייג את עצמי. יש לי בעיה של תגובת יתר על כעס, כשהוא מתודלק מחימום-עצמי שניזון מטראומות-עבר. אותה פגיעה בכבודי, לכאורה או שלא לכאורה, מועצמת לעוצמות הרסניות כתוצאה מתהליך פנימי שלי, בעוד המציאות האובייקטיבית בחוץ לא השתנתה. אז מה אמיתי וראוי בזה ? דווקא ניתוק מגע הוא שמרגיע ומחזיר את הכעס לפרופורציות אמיתיות יותר, מציאותיות יותר, שמנותקות מהתהליך הפתולוגי שבתוכי.

אתה רואה איש בגיל העמידה או הזיקנה, שהוא מאסטר בתחום שלו, והתחום שלו הוא איזו מלאכה, לא high tech אלא דווקא low tech, מסורת שעברה מדור לדור. שנים רבות הוא היה שוליה ועסק בדחילו ורחימו בעבודות עזר. יצק מים על ידיו של מורהו, והוא ניגש למלאכתו בסוג של הדרת קודש.

במאמר מוסגר אומר שאינני אוהב את המילה "קודש". על מה שקדוש אין להרהר ואין לבקר. אני חלוק על הקונספציה, למרות שלתפיסתי הפרט רשאי להחליט שהוא מקדש מה שהוא רוצה לקדש, ואפילו "שם ראש מעל ראשו" ומבטל את שקול דעתו בפני החלטותיו של הרב שלו, ומתבטל לחלוטין בפניו. יש כאן שאלה פילוסופית קצת יותר עמוקה: מה מקור הסמכות. לגישתי, מקור הסמכות הוא רצון הפרט, וזה עושה את כל ההבדל. אתה רוצה להיות דתי, בדת או בפולחן כזה או אחר ? רצונך-זכותך, אבל לא בגלל שזאת האמת המוחלטת ואין בילתה, אלא בגלל שזה מה שאתה בחרת. ומישהו אחר יבחר משהו אחר, וגם האמת שלו ולידית ותקפה לא פחות משלך. ושלישי יבחר לא להאמין בדת כלשהי ויכפור בקיומו של אלוהים, רחמנא ליצלן, וגם לו יש את האמת שלו, ואין האמת שלך עליונה על שלו, אלא רק לדעתך.



0 תגובות

כינוי:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
חי שמי2
חי שמי2