מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

שיחות עם עצמי

כמוניבלוגיםשיחות עם עצמילא מגיע לי קיצור שליש העונש ?

לא מגיע לי קיצור שליש העונש ?

מאת חי שמי2
17/05/21 10:03
156 צפיות
לא מגיע לי קיצור שליש העונש ?
מיציתי כבר לימודים של קליטת מידע ופליטתו במבחנים, גם אם בניתוח קייסים.

עשיתי את זה עשרות פעמים בהצלחה והצטיינות ב 6 שנות לימודיי האקדמיים באוניברסיטה, ועוד כמה שנים לימודי חשבונאות וחשבות שכר במיכללות, וגם בצבא.

בשנים האחרונות אני מחפש התנסויות חווייתיות. אינני הרפתקן. הרי אני מסתגר בדלת אמותיי. אבל פינטזתי על מינזר זן, על retreat.

לאחרונה הרהרתי במשחק. מעולם לא התנסיתי. מעולם גם לא שרתי. ביוטיוב אני צופה בהרבה סרטונים אינדי בהפקה ביתית צנועה. אקורדים בסיסיים בגיטרה ושירה. כמה קליפים כאלה מדברים אל לבי לא פחות מהפקות מושקעות.
אין לי איזה קול מי יודע מה. אינני יודע לשיר. בצעירותי הייתי שורק הרבה. בשריקה המינעד שלי גדול יותר ומדוייק יותר מאשר בשירה.

פנטזיה לעמוד על במה ולשיר, ולרקוד, ולשחק, בלי בושה, בלי שיפוט עצמי מחמיר. עם כל הכריזמה. עם כל עוצמת הרגשות. לרתק אליי את הקהל.

די להצטיינות האינטלקטואלית. יש בי הרבה רגש לבטא, ואינטיליגנציה רגשית. ברמה נשית.

אולי אצטרף לסדנת משחק ? ללימודי פיתוח קול ? אולי לטיפול פסיכו דרמה ?

לא לפחד. להתערטל מול קהל. רגשית וגופנית.

אני מרגיש שאני בשל. אני מאוד מוחצן, ואם אני כעת בסדנת משחק ומחפשים מתנדב לעמוד מול כולם ערום ועריה ולדבר על הפגמים והבושות הגופניים והאישיותיים שלי, אני אקפוץ, אתפשט לגמרי ואדבר מול זרים על שני ניתוחי הגינקומסטיה שעשיתי ועל גופי המצולק מאז, ושאני מעדיף ככה מאשר ש"התחילו לצמוח לי שדיים" (רקמות שומניות מתחת לפטמות) בגיל ההתבגרות ומאז אני מתבייש בגוף שלי, מתבייש להסיר חולצה, עשרות רבות של שנים, חיים שלמים. כוסאמק, חיים שלמים של בושה בגופי. איזו קללה. איזה בזבוז של חיים. ובושה שהזין שלי קטן מידי, ושהאשכים שלי קטנים ועדינים מידי. ושאני יפה ועדין מידי לבחור. איזה בזבוז של עשרות שנים של בושה וסבל.

מצד שני, החצנה ופרובוקטיביות יש לי גם בלי סדנת משחק.
אני צופה מרותק לסידרה "חזרות" בערוץ כאן שיצרה נועה קנולר.
יש קטעים שבהם המורה / הבמאי דוחק אותך לפינות רגשיות, משפיל אותך, מחזיר אותך לקטעים טראומטיים בחייך. מעמת אותך עם השדים שבתוכך.
זה מושך, זה טוטאלי, זה מאתגר, זה מעצים. וזה עלול להיות מסוכן למישהו מעורער. כמו טריפ של סמי הזייה.

השורה התחתונה שלי היא שקט נפשי, רוגע ואיזון רגשי, לא הרס עצמי. למרות ש"תמות נפשי עם פלישתים" ככ מושך אותי. לעמוד כמו דרקון יורק אש מול כל העולם. לבד. בודד. חזק. יכול להסתדר לבד בעולם הזה. מפחיד ולא מפוחד.

אז בשביל מה לי פרובוקציות ועימותים ? בשביל מה לי להוציא את עצמי מחוץ לתחום הנוחות ?

מה אגיד לתרפיסט בפסיכו דרמה ? שאני נמשך לצעקה ולפרובוקציה, לכוחניות, לשליטה, לשתלטנות ? אז הוא יגיד לי אולי לעבוד על ההפך, לתרגל כניעות ופסיביות מול פרובוקציות. לתרגל אסרטיביות שקטה ומופנמת כדי להתאזן. לפתח ביטחון עצמי שקט, לא תוקפני.

אבל אני מפחד מזה. מה אני בלי האגרסיות שלי ?
ונעשה משחק תפקידים שבו הוא אמא שלי שמשפילה אותי ומעמידה בסימן שאלה את גבריותי ? שמחפשת אותי בפורים בגיל ההתבגרות לבנות סקסיות ? ששואלת אותי אם כבר התנסיתי עם גברים ? שמגיל אפס מחמיאה לי כמה אני יפה חיצונית, איזה ריסים ארוכים יש לי, כמה אני יפה יותר מבנות ?

כמה מנחם ומרגיע להזדקן, להתקמט, להתכער. לא להרגיש כמו טרף, אלא כמו טורף.

אז ללכת לפתוח את כל זה בטיפול ?

לא מגיע לי קיצור שליש העונש ? לא סבלתי די ? לא מגיע לי שקט נפשי ורוגע בשנותיי האחרונות בחיים האלה ?

1 תגובות

יאיר---ערן
17/05/21 18:25
אני מעריך את פתיחות הלב.
לך לסדנת משחק לתיאטרון קהילתי.
מניסיון זה כייף ( עד לרגע שהאגו מתחיל להיות פקטור )
כינוי:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
חי שמי2
חי שמי2