מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר איתן גור
מנהל המרכז להפרעות אכילה ומשקל במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, תל השומר.
דנה צינמן ליטרט
דנה צינמן ליטרט
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.
מורן וילנר סקאל
מורן וילנר סקאל
שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית. בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר. בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי. כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/ אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה. לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!
אפרת וייס שורץ
אפרת וייס שורץ
נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים. בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב. דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.
כמוניהפרעות אכילהעזרה וטיפול בבולימיה-דחוף!!!!

עזרה וטיפול בבולימיה-דחוף!!!!

14/06/10 13:37
2 תגובות

שלום,

גיליתי לאחרונה, ממש במזל- ומתוך פרץ קצר של ייאוש וקריאה לעזרה- שאחותי הקטנה (20) כנראה בולימית.

היא מקיאה לאחר כל ארוחה- אפילו הקטנה ביותר- מרגע שיש משהו בבטן שלה (לפעמים אפילו שתיה). היא כבר לא מסוגלת להתנגד ולהימנע מהקאה. אפילו שהיא כל הזמן רעבה.

היא ירדה במשקל אך היא עדיין במשקל תקין.

היא חווה הרבה מצבי רוח ודיכאונות קשים. כולל מחשבות אובדניות.

יש לה אנמיה כתומאה מחוסר ברזל.

היא סובלת מכאבי ראש חזקים.

ואף הווסת שלה הפסיקה.

אני חושבת שהיא החלה להיות בולימית ולהקיא לפני כ 9-10 חודשים.

אני לא יודעת כיצד עלי לעזור לה ולאן עלי לפנות לקבלת ייעוץ לטיפול.

היא מרבת לגלות את זה לאף אחד - כולל להורים שלי.

אשמח אם תוכלו לכוון אותי

אני דואגת ופוחדת בשבילה



תודה רבה

אודליה


תגובות

מיכל-אפק
14/06/10 19:36

הי אודליה,
אני מציעה שאחותך בעצמה תפנה אל המרכז שלנו לעבור איבחון, אשר בסופו ינתנו לה המלצות טיפוליות.
עם זאת, היא זאת שצריכה לעשות את הפניה.
היא צריכה לשלוח פקס שבו היא כותבת בקצרה את הבעיה, עם שם ומספר טלפון בו ניתן להשיג אותה. יחזרו אליה לתאם לה תור.
הפקס - 03-5305107
מספר הטלפון לבירורים - 03-5305105
בהצלחה,
אני כאן אם יש עוד שאלות,
מיכל

katkat95
26/05/20 18:27

היי אודליה, הייתי במצב שלה בידיוק לפני כחצי שנה... הייתי מקיאה כל מה שהיה ניכנס לגוף שלי , מהדבר הקטן ביותר ועד לבולמוסים שהיתיי עושה . כמובן שרב היום הייתי מסתובבת רעבה מה שגרם לי להמון בולמוסים שעות על גבי שעות ,ובין לבין כמובן שהייתי מקיאה הכל. גם המצב רוח היה על הפנים המון עצבים וחוסר יכולת להתרכז כי הבטן מקרקרת- וכל סה עם פחד נוראי מלאכול משהו ממש קטן.. זה גרם למשקל שלי לצנוח למאוד נמוך- רמת ההורמונים שלי שאפה לאפס- כמובן שמחזור לא היה לי והייתי שנייה לפני אישפוז, לא יכולתי להפסיק והרגשתי שהאוכל משתלט לי על החיים ועל התפקוד . יכולה להגיד שרק בעזרת אמא שלי שתמכה בי ועזרה לי , והעובדה שהבנתי שאם אני ימשיך ככה יכול להיות שבעתיד לא אוכל להביא ילדים לעולם ולהקים משפחה- כי שוב האוכל שלט לי על החיים לא היה מעניין אותי שום דבר חוץ מלאכול ולהקיא,אני בעלייה כרגע, עליתי כבר מספר קילוגרמים וההורמונים שלי התחילו לחזור אליי .. לא יכולה להגיד לך שיצאתי מזה לגמרי אבל אני בדרך הנכונה - זה תהליך ארוך ומייגע-אבל מאמינה שעם תמיכה זה אפשרי-קשה מאוד לצאת מזה לבד כי קודם כל צריך לסדר את המחשבה ולהבין שזה מדרדר למקומות מאוד לא טובים ושזה התמכרות לכל דבר ועניין ממליצה לך מאוד לנסות לדבר איתה ולהסביר לה את המצב ולנסות לשכנע אותה אולי ללכת לטיפול