מנהלי קהילה
מחשבות טורדניות
כבר יותר מחצי שנה לא הקאתי. אני אוכלת טוב. עליתי קצת במשקל, אבל לא יותר מידי. מבחינת התנהגות האוכל אני הכי בסדר משהייתי המון זמן. אני גם מודעת הרבה יותר למצבים שיכולים להפיל אותי ואיך להימנע מהם. אבל המחשבות, בתקופה האחרונה הן לא מרפות. אני מתחילה שוב לחשב ולספור כמה אכלתי. קשה לי ליהסתכל במראה, כי אני לא אוהבת את מה שאני רואה. אני כל הזמן בסוג של מאבק מול המחשבות שמנסות לימשוך אותי למטה, לוותר על הכל. ואני כל כך יודעת מה אני עלולה להפסיד. אני מצליחה להיתגבר ולשמור על השפיות. אף אחד מסביבי לא יודע מה חזר ועובר לי בראש. כמה אנרגיות אני משקיעה.... אני מפחדת מהיום שלא יהיה לי כוח יותר. אני קוראת את הפוסטים של הבנות המדהימות בפורום, ומבינה עד כמה המתזל לי המזל שהצלחתי לצאת מזה.... ולפעמים אני מתגעגעת (נשמע הזוי, אני יודעת) לימים שהייתי רזה יותר, לימים שלא הייתי צריכה כל כך להילחם בעצמי, זרמתי עם ה"מפלצת". ואני יודעת שהיא מפלצת. ואני יודעת עד כמה היה מסוכן. לי ובעיקר לילידם שלי. אני חייבת להחזיק מעמד....
מיכל אפק
הי נועה,
ראשית באמת משמח לקרוא על מצבך, וטוב שאת מספרת את זה כאן!
שאלה - האם את מרוצה בשלל תחומי החיים שלך - עבודה? זוגיות? קשרים עם חברים/משפחה? וכד'.
כי לפעמים תחושת מלאות בחיים תבוא ממקומות אחרים, ותצמצם את העיסוק בקלוריות.
ולהפך - לפעמים מצוקה בתחומי חיים אחרים יכולה להקרין על זירת המראה החיצוני.
כמו כן, תזכירי לעצמך שהחיים מלאים בפשרות, שהחיים האמיתיים הם רחוקים ממושלמים, וכך גם אנחנו.
נסי להתפייס עם המציאות הזאת ולאהוב את עצמך, את מה שיש.
בהצלחה,
מיכל
נועה3
מיכל יקרה, תודה על התשובה. כן. אני יודעת. ברור לי שהעניין הוא לא המשקל ולא האוכל. אני חושבת, די בטוחה, שאני יודעת מה גרם לי, מה גורם לי לחזור להתעסק במחשבות האלה, סוג של לחוזר אחורה. אין לי מצוקה משמעותית מלבד עומס מטורף, שיש כמו לכל אישה עובדת, אמא לילדים קטנים - שמנסה לעשות הכל, בצורה הטובה ביותר (ואני כבר לא אומרת "הכי טובה"). כנראה שהיו עוד כמה ארועים "רגשיים" שהשפיעו עליי בזמן האחרון. לפעמים אני מצליחה לזהות ולעצור בזמן - הפעם אני קצת ניסחפת. תודה עבור התמיכה. רק "לדבר" על זה, אפילו בצורה כזו, מכניס דברים קצת לפרופורציה. היום שיתפתי חברה קרובה שהיא מקור בלתי נדלה של תמיכה, כך שאני כבר לא לבד כמו פעם (לפני שפניתי לטיפול) וכמו שהייתי, או לפחות הרגשתי לפני כמה ימים.
מישהי מאוד יקרה אמרה לי פעם - אל תהיי מושלמת - תהיי שלמה... אני בהחלט מנסה...
יום יום בעבודה שלי אני רואה עד כמה החיים בכלל ואנשים בפרט אינם מושלמים - אני כלכך צריכה להיות אסירת תודה על מה שיש לי, אבל לפעמים זהמרגיש פשוט יותר מיד.
לילה טוב.
מיכל אפק
בוקר טוב