שלום שמוליק ושבוע טוב:
אתה ורעייתך נשואים 30 שנה וזכיתם לארבעה ילדים.
30 שנה זאת תקופה משמעותית ויקרה שלא תסולא בפז.
בטוחני שב30 השנה הללו התמודדתם עם הרבה משברים ואתגרים שקשורים לזוגיות שלכם, חינוך ילדים, פרנסה ועוד.
בעידן שבו "האצבע קלה על ההדק" ושיעורי הגרושים הולכים וגדלים אתה ורעייתך נותרתם ביחד.
על אף שאתה מתאר חליוקי דעות וריבים (שאגב מאוד טבעיים בכל מערכת זוגית) הצלחתם להתגבר על זה, להשלים ולהתפייס ,ולהישאר ביחד, אומנם עד הריב הבא לדבריך , אולם זה בהחלט מעורר הערכה .
אני בטוחה שאם העלית את השאלה אתה לבטח מתמודד עם תסכול ודילמות לגבי המשך הנשואים שלכם ומן הסתם משהו בקשר שלכם טעון הידברות וגישור.
נשואים הנם עבודה משותפת שנמשכת לאורך כל החיים ודווקא לאחר 30 שנה שמתמודדים גם עם שחיקה, משבר של אמצע החיים. הילדים גדלים ולפתע הזוגיות מקבלת תפנית אחרת המציאות מעמידה את הזוגיות עם בעיות שונות ודווקא אז זה יכול לעורר אתגר חדש.
אני מוצאת זאת תכופות בקרב אנשים שנשואים שנים רבות.
אני חושבת שלפרק נשואים זה לעיתים הפתרון הקל. כמובןן שלעיתים זה בלתי נמנע, אולם לעניות דעתי זה יכול לחכות להיות מוצא אחרון.
הייתי מציעה לכם כפי שהציעו בתגובה הקודמת לפנות ליועץ נישואים/מטפל זוגי/מגשר.
בטוחני שאם תגיעו עם מוטיבציה משותפת והעבר העשיר המשותף שלכם תוכלו לפתור את בעיותכם ולהניב את הזוגיות לאפיקים חיוביים.
מאחלת לכם מעומק לבי הרבה הצלחה.
תודה ששיתפת אותנו בפורם בשאלתך ונשמח להתעדכן.
ורד

שמוליק,

כבת להורים גרושים שגדלה בבית עם הרבה מריבות על הדברים הכי פשוטים,  לאחר שעכשיו היני נשואה ואמא בעצמי, אני יכולה לומר לך 2 מילים: תקשורת וכבוד. הרבה פעמים נדמה לנו שבני הזוג שלנו שומעים אותנו אך לא באמת מקשיבים למה שאנו אומרים, אתה בטח מוצא את עצמך במקום שבו אתה לא מבין למה היא רק מטיחה בך האשמות כאלו ואחרות, שלא נדבר על קיטורים, ואילו לה לא ברור מדוע היא צריכה לבקש/לחזור על כל דבר מליון פעם.  ישנם פעמים שנושא משמעותי מאד בעינייך יראה כשטויות בעיניה והפוך וכך קורה שמבטלים אחד את השניה מבלי להיות מודעים לכך.

כבוד- כשאנו נמצאים באמצע ריב עם בני הזוג שלנו, השפה והטון מקבלים  מקום משלהם, מליון פעם אמרנו דברים שכלל לא התכוונו לומר, נסו להשתמש בשפה נטולת אגו, עירומה מחוסר כבוד.  תמיד תחשוב שלאדם ברחוב לא היית מדבר כפי שתדר לאמא של ילדייך, לאשה שאתה חולק את חייך.

לקום ולפרק את החיים המשותפים נראה כפתרון קל ויעיל בדיוק כמו ש"עדיף לא לספר לה כי אין לי כח לעימותים". כדי להיות בטוחים בצעד הזה רגע לפני, לא תמיד יש מקום לחזור אחורה.

אחרי שתשב לעשות חושבים עם עצמך ותהייה בטוח שאתה רוצה להישאר במערכת יחסים הזו בגללכם ולא בגלל הילדים ( הרי הם יעזבו באיזשהו שלב) אני מציעה שתזמין אותה לארוחת ערב בחוץ, (כך תוכלו לנהל שיחה חברית וקלילה) ותאמר לה את מה שאתה מרגיש בצורה נקיה מהטחת האשמות, מה היית רוצה עבורכם, תבדוק איתה אם היא נמצאת בנקודת זמן שלך אם היא כן אז יש על מה לעבוד אך אם אחרת...

המון בהצלחה,

מלי