מנהלי קהילה
מובילי קהילה
אימי לאחר אירוע מוחי
שלום,
לפני כחצי שנה עברה אימי בת ה 70 אירוע מוחי. עברנו כל משפחתי הגרעינית (אב, שתי בנות ובן כולם נשואים ובעלי משפחות), תקופה קשה בתהליך ההבראה והשיקום. משפחתי התפרקה לחלוטין בגלל חילוקי דעות באשר לטיפול המתאים באימא, בזמן שחרורה הביתה מהשיקום.
אני טענתי שאימא זקוקה לעובדת סיעודית צמודה בעוד שאחיי ואבי טענו שאין צורך מאחר והיא לא סיעודית , יספיק שכל אחד מאיתנו יקדיש בתורנות מס' שעות. אני התעקשתי שלא , בגלל נכותי ועבודתי . היום חצי שנה אחרי האירוע והשיקום, אנו לא מסוגלים אפילו לדבר זה אם זה ,אם לא מדובר במשהו הקשור לאימי. אני "מואשמת" שזרקתי את אימא מאחר ואני לא מצליחה להגיע אליה יותר ולעזור. ,אחיי התעייפו מהטיפול הסיזיפי והפסיקו לדבר זה עם זה , אך אבי ממשיך להתעקש שהוא אינו רוצה עובדת זרה. מסיבות שונות כגון :מקום, דת וכו'.אמי מתקשה עדיין ללכת למרות השיפור הרב במצב אך לא נוקטת שום עמדה.
אני מרגישה שאין לי כבר משפחה , איבדנו את הדרך.
מה עליי לעשות?
מריאלה
ורד עזריאלי
שלום מריאלה היקרה:
מאוד הצטערתי לשמוע על המשבר שאת ומשפחתך עברתם.
אין ספק של חולי של אחד מבני המשפחה משפיע על כל המערכת המשפחתית.
הנושא של טיפול בהורה סיעודי הוא מאוד קשה מהרבה בחינות. גם משום שילד לא רגיל לטפל באביו, גם משום שבמקרה שלך המעבר מתפקוד לחוסר תפקודי הוא פתאומי (כי מדובר בארוע מוחי) וגם משום שילדים להורים מבוגרים יש להם ילדים משלהם לטפל בהם לצד עיסוקים רבים אחרים.
לצד זאת יש את המחויבות להורים, הדאגה, האי שקט למצבם וכו'-דבר שיוצר הרבה פעמים תחושת אשמה שאי אפשר לעשות הכל בעת ובעונה אחת..
המחלוקות בינ לבין שאר בני המשפחה הנם שכיחים. יתכן ואת רואה כמה צעדים קדימה ולאחייך ואביך קשה להכניס מטפל סיעודית הביתה מסיבות שונות: כלכליות, רגשיות.
אני מרגישה בדברייך את הצער מהנתק המשפחתי שלמעשה רק כיוונת לטוב.
הייתי מציעה לך "להרים את הכפפה", כן ליזום איזשהו שיח משפחתי (גם אם בדרך תספגי האשמות או איש יתוף פעולה-ואני מקווה שלא).
להדגיש שאתם משפחה בשמחה ובצער, שיש לכם מטרה משותפת - טובתה של אמא אולם שאתם חלוקים לגבי האמצעים להשגת המטרה.
שכולכם רוצים לעזור לאמא ולשמור על איכות חייה וגם על איכות חיי אביכם שנמצא אתה בבית, אולם שצריך להיות ריאליים לגבי האפשרויות של כל אחד מכם להגיע ולסייע ושהמטרה היא לשמור גם על זמן איכות עם אמא ולא להגיע לשחיקה.
כן לבדוק מה כל אחד יכול לעשות (אפילו לעשות רשימה) ותוך כדי זה לראות האם באמת אין צורך בסיוע של מטפלת.
כמובן למצות את המשאבים: ביטוח לאומי, לבדוק אם יש ביטוח סיעודי ואם אמא ניצולת שואה או היתה באזור הכיבוש הנאצי אתם יכולים לקבל גם מהקרן לרווחת ניצולי השואה.
אם מאוד קשה לגייס את נמשפחה, להסתייע באיש מקצוע (עו"ס מקופ"ח, בי"ח או ממקור אחר).
לפחות תדעי שעשית ככל יכולתך לנסות לפתור את הבעיה.
אני מאחלת לך ולמשפחתך המון הצלחה ונשמח להתעדכן בפורום.
ורד
ורד עזריאלי
תודה לשחר על הדברים החשובים והמשמעותיים.