בעלה של אחותי סובל כבר כמה שנים מגידול במוח. כל השנים הוא התמודד בגבורה עם הקשיים הפיזיים והצליח לשמור על עצמאותו למרות המגבלות שהלכו והתווספו עם הזמן. הוא היה נוכח בכל מפגש חברתי ותמיד עם חיוך ותקווה. בשבוע האחרון אחרי שהרופא האונקולוג פרש בפניהם את תמונת המצב והסביר שכבר אין טיפול שיכול להועיל לו חלה התדרדרות מהירה ופתאומית במצבו והוא נע כעת בן ערות לאובדן הכרה. המשפחה הגרעינית שלו אשה ושני ילדים נמצאים בבת אחת במציאות מאיימת וקשה. אני חושבת שלאורך השנים הנושא נדחק הצידה כי "לא מדברים על זה"  לא נוצר לאחותי או לילדיה קשר אם אנשים שחוו חויה דומה כי (לדעתי) הם לא באמת רצו להאמין שהם חווים חוויה כזו. ועכשיו הם צריכים את הכוח והעוז לעמוד מול החיים החדשים האלו ולנהל אותם. אני מבקשת שמי שחווה או חווה חויה דומה ויכול לעזור, באוזן קשבת, בעצה שיצור איתי קשר . תודה וערב טוב