מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ורד עזריאלי
ורד עזריאלי
עובדת סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית. בעלת ניסיון רב בתחום האונקולוגיה ובריאות הנפש. כיום עובדת כפסיכותרפיסטית בעמותת "בית חם".קליניקה פרטית בירושלים.
לנה קורץ
לנה קורץ
מטפלת ויועצת במיניות, יועצת מיניות באגודה למלחמה בסרטן. מלמדת בחוג ללימודי המשך של עבודה סוציאלית, בקורס טיפול מיני כללי ובקורס טיפול מיני לאנשים עם צרכים מיוחדים, אוניברסיטת בר אילן ואוניברסיטת חיפה. בוגרת אוניברסיטת תל אביב: B.A בסיעוד. בוגרת אוניברסיטת חיפה: MA בבריאות נפש קהילתית. בוגרת קורס לטיפול מיני באוניברסיטת בר אילן. התמחות בטיפול מיני במרפאה לטיפול מיני, בית חולים "מאיר" כפר סבא. לינק לאתר שלי http://www.lenak.co.il/
שלומית שדמון-אזרד
שלומית שדמון-אזרד
אנתרופולוגית רפואית מנהלת מערך התמיכה בארגון הישראלי לבני משפחה מטפלים בישראל CareGivers Israel שותפה לכתיבת מחקר (מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל) על בני משפחה מטפלים בדמנציה בארץ ובעולם בעלת ידע מניסיון כבת משפחה מטפלת- Caregiver

מובילי קהילה

רם בלס
רם בלס
יו"ר מתנדב בעמותת ענבר למחלות ראומטיות, אוטואימוניות ודלקתיות. מטפל כבר למעלה מ-20 שנה באישתי ומתמודדים יחד עם ראומטיק ארטריטיס (RA).

CRPS

17/02/13 1:50
17 תגובות


שלום,



ניסיתי בכל דרך אפשרית להסביר למשפחה הקרובה שלי ולחברות הטובות לגבי התסמונת הרפואית ממנה אני סובלת והם עדיין חושבים שהכל בראש.



חברות של עשרות שנים נעלמו, התפוגגו, התאדו. לא הבינו אותי כשלא יכולתי לענות לשיחות כי מרוב כאבים רוב הזמן אני בוכה/מתוסכלת.



היו ימים שפשוט אני כבר לא יכולתי לשמוע את עצמי. השתדלתי לנקוט בעמדה אחרת ולא לדבר על בכאב, לא לדבר על השיקום.



היו שיחות שעניתי בכן ולא כי כל מה ששמעתי מעבר לקו היה נשמע לי טפל והתעסקות בשטויות ובכלל לא מעניין אבל הייתי קשובה.



הן לא הבינו שאני לא יכולה לנהוג כי הפגיעה ברגל ימין, כל אחת מהן הביעה את דעתה: נו אז מה, תנהגי עם רגל שמאל! אני הייתי נוהגת עם רגל שמאל. קל לדבר מהמקום שלא נמצאים בו.



הן לא הבינו כי הכאב הוא בלתי נשלט והוא מתמשך כל הזמן גם אם אני נשמעת בסדר.



הן לא הבינו שההרגשה גורמת לשנוא את הגוף, את עצמי, את המצב בו אני נמצאת, הן לא הבינו כי אני לא רוצה רחמים ולא שיחות של לסמן וי. הן לא הבינו שבימים הקרים, גם אם ישלמו לי מיליונים אין מצב שאני אצא למסעדה או למפגש חברות כי הרגל תשתתק לי.



אחי התאום מתנכר ולא מסוגל להבין אותי ובטוח כי הכל בראש שלי.



אחותי ואמא שלי, בטוחות שאני אסתדר לבד. הן כבר לא בקשר איתי.



מרגישה ששופטים ומבקרים אותי בלי סוף. תקופה ארוכה זה כאב לי מאוד. 



בזמן האחרון החלטתי להתמקד בהחלמה ובשיקום שלי ולא להתעסק בהתרחקות. אבל מודה, זה עדיין מרגיש לי כואב.



 



http://www.youtube.com/watch?v=coR3JtCeBqk



 



 



תגובות

ZVI1012
17/02/13 3:21

יש לי הרבה מה לומר לך אבל אני לא במצב אולי מחר קבלי ביינתים חיבוק

varduku
17/02/13 3:29

תודה צבי.

תרגיש טוב.

שלום ורדוקו יקרה:

אני חשה את הכאב שלך מבעד למילים.

אחד הדברים המתסכלים זה להיות חולה ובודד, להרגיש לא מובן ושהסביבה שלך אינה אמפתית.

אני מתארת לעצמי שחלק מהתגובות של הסביבה נובעות ממבוכה , לפעמים הסביבה פשוט לא יודעת מה לומר, כיצד לעודד ולתמוך וחשה חוסר אונים מול אי יכולתה לסייע ומתנהגת לעיתים בדרך שלך נראית כסימון וי. 

אולי את יכולה להסביר לחלקם (לאלו שאת יותר קרובה אליהם ושמרגיש לך שיכולים להבין אותך) מה את מרגישה פיסית ונפשית, שההבנה והתמיכה שלהם משמעותית עבורך.

בזמנים שאת כן חשה בטוב אולי כן תוכלי ליזום מפגשים עם חברות כדי לשמור על הקשר אתן וגם "תסלחי" להן שהן עסוקות בעניינים שנראים לך כטפלים כי במקום שבו הן נמצאות זה מעסיק אותן וכפי שציינת את קשובה.

לצערי במובן מסוים אדם שמתמודד עם חולי מרגיש לבד בהתמודדות שלו.

אני מקווה שהרגשתך תשתפר ומקווה שתוכלי לשתף אותנו בפורום ופחות להרגיש לבד.

 

תמר-הילה
17/02/13 8:57

היי. אני כל כך מזדהה איתך. זה בדיוק מה שקרה איתי. האחים שלי בזמן האחרון הפסיקו להזמין אותי אפילו לחגים למרות שזה רק אני והבת שלי. כעת אני לא רוצה להטריד את הבת שלי ולהראות לה שזה מאוד פוגע בי אז אני שומרת הכל בפנים. למדתי לא לשתף אף אחד ורק לחייך כלפיי חוץ אבל אני הרגישה שאני מתה בנשמה.

varduku
18/02/13 0:48

ורד שלום,

ניסיתי בכל דרך אפשרית להסביר להם. כולל סירטונים, הסברים, חשיבות התמיכה ללא שפיטה.... זה הרגיש כאילו נכנס להן באוזן אחת ויצא מהשניה.

אני יודעת כי קשה לאנשים להתמודד עם אדם חולה, זה לא פשוט. ולצערי האתגר הרפואי ממנו אני סובלת אינו מסתיים אחרי שבוע שבועיים שאז הזמן הוא קצר ואפשר עוד קצת להתאמץ.... להבליג. לא לימדו אותנו אפעם להתמודד עם כאב פיזי כל שכן את הסביבה שצריכה/אמורה לתמוך בבן משפחה/חבר קרוב.

חוויתי מצבים רפואיים די מורכבים, חליתי ב-DVT ב-99', אחד הפרופ' שנחשב למקצועי ואיכותי בתחומו אמר לי כי לעולם לא אוכל ללכת ואם אני אעשה זאת, תהיה לי צליעה מאוד קשה. כנגד כל ההאבחנות והרמת הידיים של הרופאים, נלחמתי, לא הסכמתי לקבל את גזר הדין הזה והוכחתי לרופאים החסרי רגישות וטאקט שאין דבר העומד בפני הרצון. כשהגעתי לאותו פרופ' לביקורת אחרי חודש, הוא היה בהלם! ואז אמר לי שאני נחשבת למה שמכנים אותו ברפואה - נס רפואי.

כמה שנים לאחר מכן עברתי תאונת דרכים, אני הייתי הגבינה צהובה. משאית נכנסה ברכב שלי והעיפה אותי לרכב ממול. הרכב שלי נמחץ ובנס יצאתי "רק" עם שבר בגולגולת. התמודדתי עם הקשיים והתגברתי.

הסביבה שלי כל הזמן הזכירה לי את המקרים האלו ומקרים נוספים אחרים שהיו לי, הם כאילו סומכים עליי שאני אצא מזה ומחכים שאני אחזור לעצמי. כל הזמן הם אומרים לי:נו, מתי תחזרי לעצמך.

ההתמודדות עם המחלה הזו היא קשה. ואני מתמודדת איתה יום יום שעה שעה, ייאמר לזכות אבא שלי שהוא היחיד שתומך, עוזר ומבין, הכאבים שאותם אני חווה כואבים מאוד ולפעמים יש הרגשה שעוד שניה אני יוצאת מדעתי מרוב כאב ותיסכול.

אני יכולה להעיד על עצמי שאני חברה טובה, אני הכי מבינה שיש לכל אחת מאיתנו חיים ועיסוקים ואין מה לעשות, במציאות בה אנחנו חיים ... החיים לפעמים מרגישים עמוסים והזמן טס לו. אני לא באה בדרישה או בציפייה שיעטפו אותי בצמר גפן או יבואו לבקר אותי כל יום או פעם בשבוע. תמיכה יכולה להתבטא בכך שהם יהיו שם גם אם זה בטלפון, גם אם זה לשמוע על יום מלהיב שבו היתה התקדמות או פיפס של שיפור, וכן, גם אם זה לשמוע שהיום זה יום פחות טוב. 

אמא שלי, אמא עאלק... שבגללה (ובגלל מקום העבודה- אשר פוטרתי ממנו בעקבות הפציעה)  עברתי לשכור דירה בעיר מגוריה שאל העיר הזו אני לא מתחברת ואין לי מה לעשות כאן .... אומרת לי שאין לה למה לבוא אליי כי: "מה אני אעשה אצלך? סתם אשב?"  עד לא מזמן היא גרה בסוף הרחוב שלי. היום היא גרה 2 רחובות ממני.

תמר הילה - עצוב לי לשמוע שיש עוד אנשים במצבי. יודעת על מה את מדברת שאת מחייכת ומשדרת עסקים כרגיל.

עם כל הקושי בדבר,  תראי נקודת אור בכך שיש לך את הבת שלך שהיא איתך. ואת צודקת בהחלט שאת לא צריכה להראות לה את הכאב הזה. מה שכן, הייתי מציעה לך למצוא דרכים יצירתיות כדי ללמד/לחנך  אותה איזו התנהגות נכונה. (אני מתכוונת לכך שתלמדי אותה שאיך שהמשפחה שלך מתנהגת זו התנהגות שגויה מיסודה).

האבא היקר שלי הפך להיות מרכז עולמי והוא נקודת האור בחיי. הוא ועוד חברה שהפתיעה והיא נמצאת, תומכת ונוכחת.

 

אה ועוד דבר אחד ל-ורד מלמד.

כחולים אשר מתמודדים עם שינוי מצב בריאותי אשר מתבטא בכל מישור בחיים, הן בפאן האישי, בהתמודדות להסתדר עם הקושי ללכת,להתקלח, להתלבש וכו', הן בפאן הכלכלי, וכו'. אני יכולה להעיד על עצמי כי מעבר למלחמת ההישרדות שלי אני נלחמת לקבל את זכויותיי אשר מגיעות לפי החוק מול בירוקרטיה הזויה של משרד הבריאות, נהלים של קופת חולים, וועדות רפואיות וחוויות משפילות....

כחולים, אין לנו אנרגיות "לבזבז" על הסברים, התנצלויות, על משהו שלא בחרנו בו ובטח שלא רצינו אותו. נאיבית שכמותי.... לדעתי, משפחה וחברים קרובים צריכים להיות שם בשבילך, נו מאט'ר וואט.

בכל אופן, זו דעתי האישית.

תודה על ההתייחסות והתגובות .

רפואה שלמה והחלמה מהירה :)

ZVI1012
18/02/13 9:03

בוקר טוב ""ילדה ""

להתעצבן פרושו לשלם על טפשותם של אחרים ... נכון זו קלישאה אבל... למי לעזאזל את עושה חשבון  למה את נותנת לכל מיני אנשים להשפיע על המצב רוח שלך ועל ההתנהלות שלך בחיים  את באמת צריכה את כל האנשים האלה מסביבך? את מי . את חבורת החברות הרדודות שמה שמענין אותן זה איפור ויציאות  בנות שלא מסוגלות להבין ולהיתחשב ?? אני לא מצפה מהן שיסחבו אותך על הידיים לכל מקום ..רק טיפת אמפטיה . ועל כך נאמר עדיף להיות לבד מאשר בחברה רעה 

הורים!!!! הורים זה טוב עד שמגיע גיל מסויים שאנחנו מבינים שההורים שלנו לא מושלמים הם לא ענקים כמו שתמיד חשבנו ועוד יותר גרוע אנחנו מגלים שגם הם מסריחים מהפה בבוקר  ללא כל מילה שהם מוציאים מהפה זו פנינה שראויה להיכתב בספר .

אני ואישתי מזמן הבנו שיבוא יום והילדים יפרחו מהקן ואז אנחנו נישאר לבד לכן אנחנו דואגים אחד לשני אנחנו משתדלים למלא את תפקידנו על הצד הטוב ביותר מכל הבחינות חומרי ורגשי אבל אנחנו יודעים שהסוף ידוע מראש ואני חושב שזה הדדי בסופו של דבר  גם את צריכה להבין סוף סוף שאמא ביולוגית היא לא בהכרח חברה לחיים  ובמיוחד עם היא בת לדור"הישן ' דור שרובו לא מבין ברגש אלה בעיקר באוכל אצלם כל בעיה ניפתרת בארוחה ולא בחיבוק  או במילה 

למי את חושבת שאכפת ממה שקורה לך???אז אני יענה לך ..לאף אחד .רק לך לעצמך יש אולי על הדרך כרמה אנשים טובים  שמזדהים  איתך ומבינים  אבל גם זה לא דבר שניתן לתכנן ולבנות חיים עליו 

אנחנו חולים כרונים מה שאומר ש25 שעות ביממה אנחנו שקועים בעצמנו מי פחות ומי יותר כל דבר שנעשה סביבנו משפיע ישירות על המחלה או האברים הפגועים שלנו [זה חוק מרפי שתמיד נקבל מכה איפה שכואב ] סף הסבלנות של ה'נורמלים,נמוך אין להם יותר מידי מאגרי כוח וסבלנות בשבילנו אנחנו מעכבים אותם גורמים להם להרגיש בלחץ כלואים בחברתנו מי לעזעזל רוצה לשבת עם נכה כשאפשר ללכת לרקוד או לים 

זה רע אבל אני חושב שעלינו לקבל מה שנותנים מי שאיתנו איתנו מי שלא לא אנחנו צריכים לדאוג לעצמנו לחברה מתאימה ולאנשים שיבינו אותנו כל השאר זה בונוס תרימי את הראש ותתחילי לחשוב על עצמך איך את משפרת את המצב בעזרת הנתונים שלך ושכולם ילכו להיז... כי רק את חשובה

תמר-הילה
18/02/13 10:44

לצערי קשה להתנתק מזה. אתה מרגיש כל כך לבד ואפילו לדבר אין לך עם מי. האחים שלי כל פעם שדיברו איתי בטלפון או רצו להזמין אותי ישר היו אומרים לי אל תתחילי לדבר כדי שלא תתחילי לבכות לנו. לבסוף הפסיקו להזמין אותי. הם יודעים שאני מקבלת תרופות הרגעה בנוסף לקורטיזון ועוד הרבה תרופות. הבת שלי עוד מעט מתגייסת והיא ביקשה להיות רחוק מהבית. אני בטוחה שכל המצב פגע בה. אין לי בן זוג ואנשים לא אוהבים לשמוע על הכאבים שלך. זה עצוב שאין לך אפילו עם מי לדבר. אני לא מדברת על לצאת לכוס קפה אפילו.

 

varduku
18/02/13 15:47

צבי היקר שלום,

אני בהחלט מבינה והיום אני לומדת את הגישה שלך. אגב, לדעתי היה צריך להרוג את מרפי כשהוא היה קטן..... (-:

תודה רבה על התגובה שלך. קראתי אותה כמה וכמה פעמים. תודה.

ממרום גילי המופלג משו .... (35) חוויתי דבר אחד או שניים בחיים. כך גם הסובבים אותי. תמיד הייתי שם למענם אפילו אם זה היה כרוך בביטול של דברים שלי. היום אני יודעת להגיד שהייתי הטיפוס המרצה. לפעמים זה גבל בביטול עצמי ושרק למשפחה ולסביבה שלי יהיה טוב. נעמדתי דום בכל פעם, תמכתי והייתי שם עבור כל אחד ואחת שמהם היום אני כואבת.

לעולם לא ציפיתי מהם לכלום, אך לנוכח המצב הקיים וככל שאני בודקת את עצמי בציציות אני יודעת בוודאות מוחלטת כי לעולם לא הייתי נוהגת בצורה שהם מתנהגים. אומרים אל לא לצפות כדי לא להתאכזב, לא היתה בי ציפייה או משהו חריג שאני יכולה להגיד שרציתי שיעשו, יתרה מכך ידעתי שאפחד לא יכול להעניק ולתת את התמיכה שאני נתתי ולא ציפיתי לכלום.

אך ככל שעובר הזמן ואני מוצאת את עצמי עם הלבד הזה, עם הכאב הזה (אין לי בנזוג, אני שוכרת דירה לבד), ואני לא מדברת על הכאב של הלבד שיש לו משקל נכבד, אלא אני לבד עם הכאב הזה שיש ימים שאפילו לקום להכין לי שתייה חמה אני לא יכולה לקום להכין לי, שכשכואב לי ואני רוצה רק שיהיה מישהו/מישהי נוכח/ת שאפילו אני מוכנה לשמוע שקר כזה או אחר בנוסח של: יהיה בסדר. נוכחות של מישהו חוץ מאשר הנוכחות של עצמי והכאב. מבין אותי?

אני מתחילה לתהות מה עשיתי שגוי או לא נכון בהתנהלות שלי, אבא היקר שלי אמר לי משפט שלצערי הוא כ"כ נכון וכ"כ כואב.

הוא אמר לי שעם כל מה שעברתי בחיים, השגתי את הכל ב-10 אצבעות, עבדתי קשה, למרות הבעיות הרפואיות שלי, לא ייחסתי אליהן משקל רב ונלחמתי כדי להגיע לאן שהגעתי, אמר לי שאני נראית טוב, מתנהלת איך שנכון לי .... וכל אלו שהחשבתי אותן לחברות ומשפחה .... מסתכם במשפט של:מליון אנשים יושבים על הגדר כדי לראות אותך נופלת.

והיום אני יודעת שאולי אני חווה מעידה קטנה, אבל אני יודעת גם שמבחינתי, אין להם זכות להיות בחיים שלי.

אולי זה יישמע מתנשא או יומרני מדי אבל להיות בסביבתי זוהי זכות והיום אני יודעת שאני אסנן את הזכות הזו ולא כל אחד יזכה לה.

עצוב לי לדעת כי שניכם חולים אך יחד עם זאת, איך אומרים את זה? שניים זה תמיד ביחד. אז אני שמחה ומברכת אתכם על כך שיש לכם אחד את השניה לימים טובים ולימים פחות טובים ומאחלת לכם ימים רבים טובים ומאושרים נטולים כאבים.

תמר,

באתר הזה מצאתי אנשים שחווים וכואבים בדיוק כמוני.

מברכת את האפשרות שלפחות כאן אני יכולה לבטא את עצמי ולזכות לתמיכה ברמה כזו או אחרת.

אני כל כך מבינה אותך, את מוזמנת בכיף. 

רפואה שלמה והחלמה מהירה.

תמר-הילה
18/02/13 18:42

תודה. אני רק לפני יומיים נרשמתי לאתר וכבר אני מבינה שיש אנשים זרים שמבינים סוף סוף מה אני מרגישה. יש לי אח שגר קומה מעליי ואני לא רואה אותו. בגלל שתקופה לא יכלתי לזוז והבית שלי היה לא מאורגן הוא ביקש מהבת שלו שלא תיכנס אליי הביתה. ככה היא היתה באה כל יום. אני לפני חצי שנה הבאתי כלבה. אני יוצאת איתה קצת. זה עוזר לי לכאבי הרגלים ומסתבר שזה עוזר גם חברתית. יש מישהו שמקבל אותי באהבה כשאני קמה או חוזרת ותוך כדי טיול איתה אני נתקלת באנשים ומרגישה אפילו אם זה רק משפט אחד אני מרגישה "חיה". מישהו יודע שאני קיימת. כל הזמן מהדהד לי משפט שאמרה לי חברה שלי- אבל את נכה. לא כל אחד רוצה אותך. אחותי היקרה אמרה לי- תפנימי את זה שאת עניה. אני מרגישה מאוד עשירה. הגעתי להרבה דברים בזכות עצמי. החלטתי לעשות מעשה. קיבלנו ירושה ואני בשלבים של לפני התחלת בניה. אני בורחת מהסביבה הרקובה למקום רחוק שלא מכירים אותי ושאוכל לחיות חיים בלי טובות מאנשים אבל גם בלי ההערות הזדוניות שלהם. אני מאוד מקווה שיהיה לי טוב שם. הבת שלי אמרה לי שנראה לה שאני רק מעצם השינוי אוריד מחצית מהתרופות שלי. אני מקווה. אני טיפוס אופטימי אבל בזמן האחרון כבר קשה לי. יותר מידיי כואב.יותר מידיי לבד. יותר מידיי לחץ כלכלי שרק עכשיו נגמר. תיק גדול

ורדוקו יקרה:

אגב אינני יודעת אם זהו שמך האמיתי או כינוי שאת בוחרת להשתמש בו מטעמי פרטיות (וזה לגיטימי בהחלט).

את מתארת בצורה כל כך אותנטית את הכאב שמתמודד אתו אדם חולה ושימי לב איזה דיון יצרת פה בפורום.

שני אנשים הגיבו אלייך, הגם שטענו דברים שונים.

בכל אופן אני שמחה לראות שאת כן מצליחה למצוא "פינה חמה" באתר כמוני, זה כמובן לא במקום תמיכה שאת מצפה לקבל ובצדק מהמעגלים הקרובים שלך, אולם נראה שאדם שמתמודד עם בעיה זהה לשך יכול להבין אותך יותר מתוך הכאב שלו.

זה מה שאנחנו מסים ליצור כאן באתר מעין מעגל של "אחים לצרה".

אני שומעת את הנסיונות החוזרים ונשנים שלך לקבל אהדה וצר לי שאת מתאכזבת כל פעם מחדש, אולם הנה כן ציינת לטובה את אביך וחברה קרובה וזה מאוד משמעותי. אולי דווקא אבא יכול לסייע לך מול המשפחה. מה את חושבת?

בכל אופן אני שומעת בתוך הכאב שלך גם המון כוחות, נראה שהמציאות הקשה לימדה אותך לגייס כוחות ותושיה ואני בטוחה שזה גם משהו בסיסי באישיות שלך. ועובדה היא שהצלחת מעבר לכל התחזיות.

תמר הילה וצבי , קראתי את הדברים הקשים שכתבתם , אני שומעת שאתם מאוד מזדהים עם ורדוקו וכל אחד מכם דיבר על ההתמודדות שלו ועל התובנות שלו. בכל זאת שמעתי איזושהי נימה פסימית- "לא לסמוך על אף אחד", "לשמור הכל בבטן". לפעמים החברה באמת לא אמפתית ולפעמים זה ענין של מודעות (ראו תגובתי הראשונה לורדוקו). אני מקווה שכל אחד מכם ימצא את הדרך שלו "למלא את הנשמה" וחלילה לא למות כנו שכתבת ,תמר הילה .

ברוכים הבאים שניכם לפורום.

אגב, ורדוקו ציינה שמתמודדת עם בעיות בירוקרטיות שונות, אשמח לייעץ ולתת מענה לשאלות ספיציפיות.

פורים שמח.

 

varduku
21/02/13 19:20

ורד מלמד שלום,

תודה על התגובה שלך.

אכן כן, לשמחתי הרבה מצאתי כאן אנשים מקסימים ותומכים.

והאתר הזה בהחלט מספק מענה מקצועי איכותי וחברתי תמיכתי. אני מברכת על כך ומודה לכם.

הכרתי אנשים שלוקים באותה תסמונת כמוני בשלבים שונים, ולראשונה אני מבינה כי אני לא מדמיינת ואני לא "מפגרת" או מגזימה כפי שהסביבה שלי חושבת/טוענת. 

הכל זה אמיתי. אני מוצאת כאן אנשים שיודעים בדיוק למה אני מתכוונת שכאני אומרת שהרגל בוערת/קופאת/מעקצצת ושות'.

אומרים כי צרת רבים, חצי נחמה.

למען האמת, אותי לא מנחם לדעת שיש עוד אנשים שסובלים כמוני, גם מבחינה בריאותית/פיזית וגם נפשית.

אבל בהחלט מוצאת נחמה שאני יכולה להתבטא ולמרות שהכל וירטואלי, אני מצליחה "לשמוע" את ההזדהות, את התמיכה הרבה.

 

תודה לכולכם.

ותודה לך שקידמת את הפורום. וממש יצרת מיני קבוצת ליווי/תמיכה, דבר שהייתי מאוד רוצה לקדם בפורום.

אין ספק שאת לא מתנחמת מסבלם של אחרים, אולם כשאת נפגשת עם אנשים המתמודדים עם בעיה זהה, את מרגישה מובנת, את מרגישה הזדהות כלפי ומצד אחרים וזה מפיג את תחושת הלבד.

אני מאחלת לך שתרגישי טוב ושתמשיכי להיות עדות ל"ניסים רפואיים". אפרופו פורים- "שעשה הניסים לאבותינו בימים ההם ובזמן הזה"........

 

varduku
21/02/13 19:32

חחח ורד, זה לא חנוכה??

ז"א השיר של חנוכה, לא ??

חחח

 

ולגבי קידום הפורום.... עם כל מה שאני חווה ועוברת, אני יכולה להיות היחצ"נית שלך בפורום (-:

 

תודה על האיחולים, התמיכה והעידוד.

 

אגב, האם את יכולה להסביר לי לגבי שיטת טיפול MDR . נראה לי קוראים לזה ככה. היום המליצו לי על זה. ניסיתי לקרוא באינטרנט ... אני אחרי יום עמוס ...פיזית ונפשית ולא מצליחה להבין מה אני קוראת.

שלום ורדוקו:

השיר הוא של חנוכה אומנם. אבל בסידור התפילה הציטוט מובא גם על חנוכה וגם על פורים כי בשניהם אירע נס לעם ישראל.

לגבי שאלתך: את מתכוונת ודאי לEMDR (אי אם די אר) ראשי התיבות EMDR הינן קיצור ל Eye Movement Desensitization and reassessment ובתרגום לעברית, "עיבוד מחדש והקהיה שיטתית באמצעות תנועות עיניים".
 

שזה טיפול קצר וממוקד בבעיות פסיכולוגיות שונות, במיוחד בסוגים שונים של הפרעות חרדה.

מדברים על כך שזו שיטה יעילה להפרעות חרדה כתוצאה מאירועי טראומה שונים, ומסייע בהפחתת הממתח והלחץ.

אני אישית לא מטפלת בשיטה זאת ולא יודעת עליה לעומק.

יש את האתר של האגודה הישראלית לwww.emdr.org.ilEMDR

ראיתי גם מאמר של פרופסור קפלן בנושא: www.psychologia.co.il › Uncategorized

בהצלחה.

 

varduku
22/02/13 13:24

מכל מלמדיי השכלתי. (לגבי חנוכה ופורים ...בתור דתלש"ית לשעבר אני המומה מעצמי ששכחתי זאת חחח - תודה )

 

תודה רבה, חג פורים שמח (-:

אם את דתל"שית לשעבר, זה אומר שאת דתיה עכשיו? כי כתבת דתל"שית (דתיה לשעבר) ושוב לשעבר. כלומר לשעבר דתיה לשעבר. ח.......

varduku
24/02/13 23:30

חחחח צודקת.

דתלש"ית. (דתיה לשעבר)