הכתבה מתארת באופן מרשים את הרגשות המורכבים והכואבים של החיילים. ודרך אגב, מעניין שרוב הלוחמים סביב השוחן שם אמרו שהיו רוצים לחזור לשדה הקרב וליחידותיהם. זה התחבר לי עם מה שמספר אחד מהם - לאחר ששניים מחבריו נהרגו הוא הוציא את זעמו על אזרחים עיראקיים. הוא מתאר את האכזריות שלו כלפי העיראקים במונחים של הישרדות נפשית, ואני מנחש שאולי זה נסיון למקם את הסבל באחר וכך לגרש אותו מתוכו. הוא ממשיך ומספר שהיה רוצה לחזור לשם, כאילו שיש משהו ממכר בכל זה. למרות דברי הפתיחה, הכתבה אינה מתארת את החלמה מלאה ואינה מציגה את הטיפולים האלה כפלא, אלא מדגישה שבעצם הטיפול יש התמודדות ונכונות להסתכל על הטראומה ועל התוצאות שלה, ובכך יש תקווה.