שלום מימי. קודם כל אני חושבת שאת מדהימה שהצלחת לחזור לחיים וגםלהיחשף אחרי טרגדיהכזאת. שנית, ארצה לשאול אותך האם יש לך עוד ילדים? האם גם הם פנו ליצירה כמהלך טבעי של התמודדות? האם היית יוצארת בעצמך גם לפני האסון?

גליה,אני מציירת מאז שאני מכירה את עצמי,תמיד ציירתי רק שאחרי שליאור נהרג האינטנסביות של הציור גדלה.עבורי הציור הוא תרפיה לנשמה.

יש לי עוד בת ובן ו-3 נכדים.הם לא מציירים אבל לכל אחד מהם הדרך שלהם להתמודדות והנצחת ליאור.

שבוע טוב

מימי

מהו סוג היצירה המועדף עליך? כמה זמן לקח לך לחזור ליצור או להתחיל לצור מחדש אחרי האסון? תודה ושתדעי שאני מעריך את הנכונות לדבר ולפתוח את הדברים.

מימי שלום,

הייתי רוצה לדעת האם לליאור יש נוכחות כלשהי ביצירות שלך - בין אם בתוכן או באופן היצירה,וכן באילו טכניקות את עושה שימוש.

תודה רבה על הנכונות לשתף

היי מימי. תודה שאת נכונה לשתף. אני עובדת בגוף טיפולי, ורציתי לשאול אם לדעתך אפשר ונכון לטפל גם שנים אחרי הטראומה? והאם אמנות יכולה למלא את מקומו של סיוע פסיכולוגי או שהוא חיוני ?

קרן ש.

לדעתי אפשר ואף תצריך לטפל שנים אחרי הטראומה,הפצע קיים כל החיים.אצלי האמנות הוותה כלי טיפולי במקביל לטיפול פסיכולוגי אבל היו פעמים שהפסיכולוגית שלי אמרה לי שאני עושה עבודה עמוקה יותר בציור.עבורי הציור הוא כלי ראשוני והכרחי אז זה התאים לי

ליאורה,יש לי חברות שהן אמהות שכולות והן אומרות לי שאני מביעה בציור את מה שעובר עליהן.אשמח לעמוד לרשות כל אמא שתחפוץ בכך

מיכל אור,מכיון שאף אחד מבני משפחתי לא עוסק באמנות השיתוף מגיע אחרי והרבה פעמים הם משתאים מול הנכונות שלי לגעת בפצע הכואב 

אפרת,

אני עושה שימוש בטכניקות מגוונות.בהתחלה (לפני 10 שנים)לא יכולתי לצייר פרטים ברורים וציירתי בעיקר מופשט עם שפכטלים ומברשות בהמשך שילבתי קולאג' ואחכ ציירתי באקריליק בעיקר מתוך צילומים שלי

הנה האתר שלי

תוכלי לראות שם את מבחר העבודות לאורך השנים.

ליאור בהחלט נוכח בציורים שלי,לפעמים בצורה ברורה יותר ולפעמים פחות אבל הוא חלק מהאויר שאני נושמת אז הוא גם חלק מהציורים שלי

גם אמא

כן,אני מאמינה בחיים שלאחר המוות,בטוחה שאפגוש את ליאור שלי מתי שהוא אבל הציורים שלי לא עוסקים רק במוות.בהתחלה רציתי למות אז בעיקר ציירתי את עצמי על סף מוות.אבל החיים ממשיכים ,חיים אחרים אבל ממשיכים וציירתי את מעגל החיים והמוות,לידת הנכדים שלי ועוד.

תוכלי לראות את הציורים באתר שלי

דוד,חזרתי לצייר כמה חודשים אחרי נפילתו של ליאור.לא רציתי לחיות או לאכול אבל לצייר הייתי חייבת.אני מציירת היום יותר בשמן וחזרתי לצייר אופנה (אני מרצה לציור אופנה ומזה 9 שנים כמעט ולא ציירתי אופנה ) תוכל לראות ציורים עכשווים  בבלוג שלי

אני עונה לשאלות ובמקביל הלב כואב על טל נחמן חייל בן 21 שנהרג הלילה.ביום כואב כזה שבו נהרג ילד בן 21,צריך להפסיק כבר עם הדיבורים על מה אמר אריאל זילבר או מה אמרה אחינועם ניני-מתעסקים בשטויות ללא כל פרופורציות לחיים.שתי משפחות נהרסו היום משפחת החייל שנהרג ומשפחת החייל היורה.
תעצרו לרגע מכל מה שאתם עושים היום ותחשבו על טל.ע צ ו ב !

יום קשה למשפחות השכולות,כל חייל שנהרג מחזיר אותי לרגע בו הודיעו לי על נפילתו של ליאור.

האתר לזכר ליאור

מימי שלום מסכים עם כל מילה ממה שכתבת בהודעה האחרונה. אני מתחבר ומבין ממש מעומק נשמתי למה את מתכוונת. כשראיתי את הנושא הדיון היום , התלבטטתי מה לכתוב לך. חששתי מתוך יראת כבוד וזהירות שחלילה בשאלתי או תגובתי לא אפגע מבלי להתכוון. אבל דבריך עכשיו הם מעל לכל, ואני יודע כנפגע טרור שכל ארוע נוסף דומה לזה שחווינו מעורר מחדש ופותח את הפצעים שכנראה אף פעם לא ירפאו. מי שלא חווה ארועי קיצון כמו שכול או חשיפה לסכנת חיים ממש , ישמע ויחשוב שמבין על מה אנחנו מדברים אבל לא באמת. לא יבין באותו עומק שנוגע לגוף ולנפש. מביא את תתנחומיי למשפחת סרן טל נחמן ז"ל. ומזדהה עם כאב משפחות השכולות. אבי

שלום מימי , עברתי תאונת דרכים בתאריך 12/4/11 תאונה קשה . הייתי בשיקום איזה שנה ואחרי זה הכל היה בסדר .וכעבור שנתיים מהתאונה התחילה לי התקפים של כאבי ראש ולחץ .. עשיתי את כל הבדיקות שיש והכל היה בסדר . וזה התחיל להחמיר עד שהגעתי לבית חולים בגלל שלא הצלחתי לנשום .. וכבר הבנתי שזה אולי משהו נפשי ?! זה החמיר התחילו להופיע התקפי עד כדי אלימות בלי שליטה בעצמי וגם חוסר שמחה ממה שהיה לי בשפע . עזבתי את העבודה ואת הכל והסתגרתי מאז בבית , לא בא לי לראות אף אחד . וגם בבית לבד אין לי התקפים כלכך יותר בטוח. תוך כדי זמן גיליתי שהסיגריות והקפה הם אלה שגורים לי להתקפים חזקים כלכך (בקיצור סמים פסיכואקטיבים) עשיתי גמילה של סיגריות בהתחלה ולאחר מכן של קפאין .. וזה עזר הפסיק לי הכאבי ראש והעצבים אבל על חשבון זה בא לי דברים חדשים שהם מועקות חזקות ,אופריה ,חרדות , לחץ מוגזם . לדוגמא אני מכין סלט אני נכנס ללחץ הלב שלי על 300 כל ההזעקות בגוף משתוללת על שום דבר ??!! אבל מה שתמיד היה לי בשני המצבים זה זיכרון חלש מאז התאונה , אני בקושי זוכר דברים . מישהו פה יכול להגיד לי מה לעזאזל יש לי ? ההאם זה פוסט טראומה ?? בבקשה !

שלום , עברתי תאונת דרכים בתאריך 12/4/11 תאונה קשה . בייתי בשיקום איזה שנה ואחרי זה הכל היה בסדר .וכעבור שנתים מהתאונה התחילה לי התקפים של כאבי ראש ולחץ .. עשיתי את כל הבדיקות שיש והכל היה בסדר . וזה התחיל להחמיר עד שהגעתי לבית חולים בגלל שלא הצלחתי לנשום .. וכבר הבנתי שזה אולי משהו נפשי ?! זה החמיר התחילו להופיע התקפי עד כדי אלימות בלי שליטה בעצמי וגם חוסר שמחה ממה שהיה לי בשפע . תוך כדי זמן גיליתי שהסיגריות והקפה הם אלה שגורים לי להתקפים חזקים כלכך (בקיצור סמים פסיכואקטיבים) עשיתי גמילה של סיגריות בהתחלה ולאחר מכן של קפאין .. וזה עזר הפסיק לי הכאבי ראש והעצבים אבל על חשבון זה בא לי דברים חדשים שהם מועקות חזקות ,אופריה ,חרדות , לחץ מוגזם . לדוגמא אני מכין סלט אני נכנס ללחץ הלב שלי על 300 כל ההזעקות בגוף משתוללת על שום דבר ??!! אבל מה שתמיד היה לי בשני המצבים זה זיכרון חלש מאז התאונה , אני בקושי זוכר דברים . מישהו פה יכול להגיד לי מה לעזאזל יש לי ? ההאם זה פוסט טראומה ?? בבקשה !