שלום אמא יקרה:

נראה שאת ניצבת בפני משימה לא פשוטה שבה את צריכה לחשוף את בנך למציאות של חולי.

אחד הדברים הקשים להורה היא להתמודד עם מחלה של ילדו ובכללותו  להכיל את הפחדים והקשייים  של הילד.

אני חושבת שבנך נמצא בגיל שבו ניתן כבר לשוחח עמו, הוא בכיתה א' והוא יכול לקלוט ולהכיל מידע שכזה כמובן עם מגבלותיו של גילו הצעיר.

מעבר לזה בנך נמצא כבר במציאות הזאת (הוא חווה מן הסתם התקפים שונים) ויש לו ודאי שאלות ותהיות, מה שאת עושה בעצם זה לדבר אתו על זה ולא לגלות לו משהו חדש למעשה.

לעיתים דווקא "ברית השתיקה" שנוצרת בין הורים לילדים בכל הקשור לנושאים של מחלה יוצרת אצל הילד יותר דמיונות וחששות ויש לך פחות שליטה על מה שהוא מבין ומודע.

לכן חשוב לשוחח אתו על המציאות שהוא ממילא חשוף אליה, לקרוא למחלה בשמה, להתייחס לסימפטומים, למגבלות, לקשיים.

כמובן אם יש דברים שהוא צריך להימנע ולהקפיד עליהם חשוב גם לשוחח על זה.

כמובן להישמע אופטימיים וחיוביים  ולומר שהרבה ילדים מתמודדים עם זה.

לגבי הענין הכרוני לא בטוח שכבר עכשיו צריך להיכנס לזה, אלא להתקדם עם זה צעד צעד.

ילדים בגיל צעיר יכולים להכיל מידה מוגבלת של מידע.

לעשות את השיחה תמציתית, ברורה. לדבר במילים פשוטות ומובנות.

אגב, כל הכתוב לעיל היא שלא ע"פ היכרותי את  בנך. אם את חושבת שיש בעיתיות מסוימת חשוב להתייעץ עם איש מקצוע שמכיר את בנך.

אשמח אם  תמשיכי לשתף אותנו בפורום.