אודי שלום

האם יוצא מדעתך ככל אזרח שלא אוהב את הרעש או זה מגיע ממקום של חווית טראומה?

המקרה הפרטי שלי  לא היה מלווה ברעש יוצא דופן ומה שהיה לי מוזר לא שמעתי כלל כאילו סרט ללא פס קול.

ומה שראיתי היה בהילוך מאוד איטי ואני חושב בין פריים לפריים על הצעד הבא שלי כיצד אני יוצא מהסיטואציה.

ובכל זאת מאז ועד היום כשאני שומע רעש מפתיעה ולא שייך לכאורה לסביבה שבה אני נמצא,  כולי נדרך.

זה לא חייב להיות רעש חזק, אפילו מרשרוש ... ברגע שאני מופתע ולא מזהה את המקור , דרוך כולי.

אומנם לא קופץ מהמקום ומי שלידי לא בטוח שרואה את ההבדל.

לאחר מספר שניות מזהה את מקור הרעש ואז הגוף מכריז חזרה לשגרה.

כיצד זה בא לביטוי התגובה לרעש אצלך?

אמש התראיינה בחורה מקסימה הלומת קרב בטלוויזיה. ספרה מה עושים לה רעשי הנפצים ואיך הם מחזירים אותה לעזה. כתבתי לה והזמנתי אותה לקהילה שלנו פה. מקווה שתבוא.

אני לא ממש מבינה מה כל כך מרגש בנפצים וברעש. אף פעם לא הבנתי את הבורות שמסתתרת מאחורי המשחקים המרעישים הללו. למעשה, השנה ילדיי ביקשו להתחפש לכוחות הביטחון. בכל זאת לא עלה על דעתי לתת להם רובה פלסטיק ביד. זה עוד לפני הרעש. זה הקונספט. 

אפרת, נדמה לי שאודי לא התכוון לדיון ברמה העקרונית בנפצים והכיף שבהם. אלה לדיון מה זה לי רעש פתאומי , נפץ למשל , כמי שחווה טראומה בחייו....

אודי, אני בהחלט מבין עד כמה זה מעצבן אותך ונדמה לי שמדובר בלא מאט שנים זה מחזיר אותך אחורה. האם תרצה לשתף כמה שנים ? למה הם מחזירים אותך?