מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

רמי יולזרי
רמי יולזרי
מתמודד עם פוסט טראומה מאז מלחמת לבנון הראשונה, רץ למרחקים ארוכים , מאד .  אב ל-3 בנים, תושב נס ציונה, יזם חברתי , מנהל חברה משפחתית למחקרי שוק , ועוד 
עמותת נט
עמותת נט"ל
נט"ל, נפגעי טראומה על רקע לאומי, היא עמותה (מלכ"ר) א-פוליטית, אשר הוקמה על ידי ד"ר יוסי הדר ז"ל ז"ל, הוגה המרכז ויוזמו, ויהודית יובל רקנאטי, יו"ר העמותה. נט"ל הוקמה בשנת 1998 מתוך רצון להעלות למודעות הציבורית את תופעת הטראומה על רקע לאומי, קרי השלכותיו של הסכסוך הישראלי-ערבי, ולהבחין בין נפגעיה של טראומה זו לבין נפגעי טראומה כתוצאה מאירועים א
גלי דגן
גלי דגן
גלי דגן -סמנכ"ל שיווק והסברה בנט"ל
כמוניטראומה מטרור ומלחמהאולי בנאלי, אבל איך לעזאזל מחזיקים מעמד עם המצב שאת סופו אני לא רואה באופק?!?

אולי בנאלי, אבל איך לעזאזל מחזיקים מעמד עם המצב שאת סופו אני לא רואה באופק?!?

14/07/14 18:23
4 תגובות

אני אישה רווקה בת 42 נטולת זוגיות שחיה לבד בדירה משלה בפתח תקוה.
עובדת בתל אביב. מתניידת בתחבורה ציבורית 2.5/3 שעות מדי יום.
במוצ"ש 'תפסו' אותי לראשונה בומים בעיר שלי (פ"ת) ונתקפתי בכזה פחד שארזתי תיק עם דברים ומזה יומיים
אני ישנה אצל הורי. אני מרגישה שאני מתחרפנת מהמצב. ביומיים אחרונים אני מסתובבת 'דרוכה כמו קפיץ'.
אתמול כשתפסה אותי אזעקה באוטובוס (האזעקה תפסה אותי ברמת גן) פשוט קפאתי במקום ועד שמישהו לא ניער אותי לא הייתי מסוגלת לקום ולרוץ עם יתר האנשים (הנהג עצר והמריץ את כולם לצאת מהאוטובוס ולרוץ אל עבר מחסה).
אני מרגישה שפשוט אבל פשוט 'אין לי שום כוחות עודפים' למלחמה צודקת זו שלנו בחמאס.
אני גם לא נולדתי להרגשתי עם 'מנה נדיבה' של חוסן נפשי, וגם את מנת החוסן הנפשי שקיבלתי 'שרפתי' כנראה
על אירועי חיים קודמים קשים (עדות ראיה של תאונת אוטובוס רכבת בצומת הבונים ב 11.6.85, פגיעות מיניות שעברתי כנערה, אונס קשה שעברתי לפני 10 שנים, וסיפור עוקץ קשה שעברתי באתר היכרויות לפני שנה בו האיש גם גנב ממני 13,000 שח וגם שבר לי את הלב והנפש)
אני גם ככה מרגישה חלשה מבפנים (אני נוטלת 2 כדורים נוגדי דיכאון וחרדה כדי לתפקד ביומיום בעבודה ומחוצה לה)
ועכשיו הגיעו ההפצצות של החמאס המנוולים האלו... .
הקשר הרגשי עם משפחתי אינו כזה שמאפשר לי להיתמך מהם כמו שהייתי רוצה-צריכה (כבר קרה לי שעם דברים קודמים כמו למשל סיפור האונס אז הדברים שעברתי היו קצת 'גדולים' מדי על משפחתי ואני לא רוצה להעיק עליהם ועלי).
יש לי חברים אבל גם עליהם אני לא רוצה להעיק יותר מדי.
בקיצור, איך מחזיקים מעמד בלי להתפרק לחתיכות??



תגובות

ערן-ברקוביץ
14/07/14 22:29

שלום שר תודה ששיתפת אותנו. עברת דברים רבים, רבים מידי וטבעי שהחוסן נשחק. קשה לי ההגדרה שלא נולדת עם חוסן נפשי גדול, כי לי נראה אחרת. סביר מאוד כי הקושי מול הלחימה/מבצע נוכחי גדול בהרבה בגלל כל ההיסטוריה שציינת. דבר שאני בטוח שרבים מקהילת טראומה יזדהו עימו.

קפיאה בעקבות תגובת דחק היא טבעית. היא אחת מהתגובות האנושיות: לחימה, בריחה או קפיאה. הרגשת סכנת חיים וכך הגוף הגיב באופן אינסטינקטיבי , ללא מעורבות של רצון, תכנון או בחירה, לכן לדעתי ביקורת או אשמה אינם במקומם. טוב שהיית בחברת אנשים טובים שעזרו לך להתגבר על התגובה הראשונית ולפעול לפי ההנחיות.

את מציינת כבר בכותרת דבר מאוד חשוב בתפיסה האנושית – קל לנו יותר להתמודד עם מצבים לא נעימים כאשר סופם ידוע וניתן לחכות/ להתכונן אליהם.

 

כדי להחזיק מעמד אני ממליץ את הדברים הבאים:

1. בד"כ אני מסיים בהמלצה כזו, אבל עדכני אותנו ו"העיקי" עלינו כמה שיותר. אנחנו לא רוצים שתרגישי לבד עם הדברים, עצם הכתיבה משחררת. וגם לנו זה עושה טוב, שאולי הצלחנו להקל על מישהו ולו רק במעט.

2. שימי מועד סיום למבצע. בין אם הלחימה נגמרת או לא, תתרחקי ותתאווררי במקום לבחירתך (משפחה, חברים, צימר, מלון, אולי חו"ל – חו"ל עדיף לא לבד). ללא עדכונים או חדשות. גם בעת לחימה ארוכה נהוג לשחרר לוחמים הביתה להתאווררות כדי שיחזרו "טריים" יותר. הייתי רוצה שכשאת מדברת עם עצמך, תוכלי להגיד שעוד יומיים שלושה (סופ"ש) זה נגמר או שאת לוקחת הפסקת אש וגם מצ'פרת את עצמך בהתאם.

3. כמובן להקפיד על הטיפול התרופתי ובנוסף על: שינה, שתיה ואוכל. כאשר הגוף מותש יכולת ההתמודדות עם דחק פוחתת.

4. פעילות גופנית, מתיחות ונשימות– מתח בא לידי ביטוי בגוף ויש לשחרר אותו וכך גם את המתח. מבחינתי פעילויות אלו שקולות למשטר תרופתי או כל מרשם אחר של רופא.

5. למתן חשיפה לתקשורת – פחות רדיו, טלוויזיה ואתרי החדשות והעדכונים באינטרנט. אתר "כמוני" זה בסדר ;-)

 

בואי ונראה איך אלו משפיעים וכמובן נחכה לטיפים של שאר החברים בקהילה ותמשיכי לעדכן... לילה טוב

BENO1952
14/07/14 23:08

הרבה מוזיקה,גם באוטובוס,דרך הפלפון ,mp,אוזניות,,כך לא תשמעי קודם כל את האזעקות,smiley

בבית ברקע,,

אם את מרגישה גם צורך לדבר,,יש תיבת צ'ט פה באתר את יכולה לדבר עם גולשים,,[בתחתית הדף בצד ימין]

אם גם מותקן סקייפ במחשבך או בפלפון,זאת עוד אפשרות.smiley

תתחילי פה,,smiley

http://www.camoni.co.il/index.php?idr=440&v=548

דניאל-איגר
15/07/14 0:46

שר שלום,

נשמע שאת מתמודדת עם הרבה מאד דברים, גם מהעבר וגם עם המצב הנוכחי. כתבת שאינך רוצה להעיק על החברים שלך, אבל בשביל זה יש חברים, על מנת שיוכלו לתמוך בזמנים קשים. אז ראשית אני מציע לך שלא לעבור את זה לבד. שנית, מעבר לעצות הטובות שקיבלת כאן, אני מציע לך לבצע מה שנקרא "נשימה סרעפתית". הנה הנחיות כיצד יש לבצע את הנשימה הזאת. זה כתוב בלשון רבים, אבל כמובן מיועד לכל אחד ואחת:

--------------------------------------------------------------------------------------------------------

נשימה סרעפתית

סגרו את העיניים (זה לא חובה אך זה מסייע להתרכז בתחושות בגוף) ותנו את תשומת הלב לנשימה, לאוויר שנשאף פנימה ולזה שמוצא החוצה. שימו לב לדרך שבה האוויר נכנס, כיצד הוא ממלא את החזה וכיצד הוא יוצא. עתה, נסו לנשום נשימה עמוקה דרך האף (מי שמתקשה יכול לשאוף גם דרך הפה) ולדחוף את האוויר מתחת לחזה לכוון הבטן. הניחו את שתי הידיים על הבטן ושימו לב כיצד הידיים נעות קדימה עם התמלאות הבטן באוויר. הבטן מתמלאת באוויר כך שהיא נמתחת החוצה. המתנו שניה קלה בכדי שהאוויר ייספג ודחפו אותו החוצה דרך הפה ע"י הכנסת הבטן לכוון הגב.

נסו זאת שנית... נשימה פנימה וניפוח הבטן עם האוויר והוצאה של האוויר. שימו לב כיצד הידיים נעות החוצה עם הכנסת האוויר.עשו זאת מספר  פעמים ונסו למלא לא רק את חלל הבטן אלא גם את הצלעות כך שהגוף יתרחב עם התמלאות הריאות. נסו לשלב נשימת בטן עם נשימה צלעות והקפידו לשמור על קצב איטי ומדוד. זכרו כי הנשימה פנימה מתבצעת דרך האף והנשיפה החוצה דרך הפה.

תרגלו את הנשימה הסרעפתית כחמש דקות והקפידו לעשות זאת מספר פעמים כל יום.

תרגול קבוע של הנשימה הסרעפתית יביא לתוצאות טובות לאחר זמן לא ממושך.

--------------------------------------------------------------------------------

אם תרצי משהו מתקדם יותר, אני מזמין אותך לקרוא את העמוד הזה מתוך האתר של נט"ל שבו מתוארות דרכים להרגעה שאפשר לבצע לבד.

אם כל זה לא יעבוד, אנא צרי קשר עם הקו הפתוח של נט"ל בטלפון 1-800-363-363. יש שם אנשים שהוכשרו במיוחד לסייע במקרי חרדה כמו המצב הנוכחי.

וכמובן שאת יכולה לחזור אלינו לקהילה מתי שרק תרצי.

בהצלחה.

אבי-1959
15/07/14 6:32

היי שר

ברוכה הבאה לקהילה שלנו.

את שואלת איך מחזיקים מעמד? אוכל לספר לך מה אני מספר לעצמי במצבים קשים כדי לשאוב כוחות ולהתחזק..

חושב איך התגברתי על מצבים דומים בעבר ומראה לעצמי, עשית זאת בעבר אתה יכול גם היום.

בסיטואציות חדשות לי, מגייס אחרים ואומר אם הם הצליחו כנראה שיש דרך גם אם אני לא רואה אותה כעת.

מסיפור האישי שלך אני מתרשם שאת אישה חזקה שהיו לה את הכוחות ומצאה את הכלים הנכונים להתמודד.

נושא טילים קאסמים לאיזור מגוריך הוא יחסית חדש ומאוד טבעי שלא ידעת בדיוק מה לעשות ונזקקת לעזרה.

לצערינו תושבי הדרום סופגים טילים מכל הסוגים במשך 14 שנה ומצאו את הכלים להתמודד אם המצב הבלתי אפשרי הזה.

זוכר את הבת שלי שגרה בסבב הקודם בדרום, איך התקשרה אלי לאחר מטח טילים הראשון, והשני...

הסבב הזה היתה בתל-אביב וסייע ברחוב לאנשים שלא בדיוק ידעו מה לעשות עם עצמם בזמן האזעקה.

מקבל את ההמלצות של קודמיי , בוודאי תמצאי שמה שהוא מכל זה יכול לסייע לך.

תשמרי על קשר, ספרי , תשאלי ואל תחששי שזה מטרד...

מדברים היום על הפסקת האש... מי יודע??

יום מקסים

אבי