ובכן, ראשית תודה מקרב לב למנהלים המומחים של הפורום על התייחסותכם הרצינית וגם לגולשים שהגיבו לי תודה מקרב לב על האכפתיות הרבה.
אין לי בעבודה אינטרנט (כן יש מקומות כאלה עדיין) אז גלשתי מה SMARTPHONE קראתי בעיון את מה שכתבתם
וקיבלתי החלטה (ספונטנית) ש- אני חוזרת הביתה. לבית שלי. כי אין כמו בבית. כי אני חייבת להרגשתי להחזיר לעצמי ולו חלק מהשליטה במצב. משפחתי כמו שציינתי אינם יכולים לתמוך בי רגשית כמו שהייתי רוצה (הם לא יודעים שאני נוטלת כדורים נוגדי דיכאון וחרדה. מניסיון מר כשהתחלתי לראשונה כשנה אחרי אירוע האונס ליטול כדורים וסיפרתי להם הם לקחו את זה מאד-מאד-מאד קשה ועל הדרך היקשו מאד גם עלי אז נטלתי. הייתי בהפסקה. קרו לצערי עוד דברים שלא כתבתי עליהם כאן ושוב מצאתי את עצמי חוזרת לכדורים לפני כ 6 + שנים ועל 'קדנציה 2' זו של כדורים הורי לא יודעים.
אחים שלי יודעים אבל גם להם 'קשה' מספיק עם הקשיים שלהם ובקיצור אני לא רוצה 'להעיק' על המשפחה).
אז החלטתי לחזור הביתה ולהתמודד לבד. טוב לא לבד. אני איעזר בפורום הזה. אני ארגיש הכי בנוח לשוחח שיחות פרטיות מהטלפון הקווי אצלי בבית (מה שלא יכולתי לעשות בבית הורי כי הם היו נעלבים קשות).
OK הייתי צריכה את היומיים האלו כדי לקבל כוחות ולהתחיל 'לעכל' ולו טיפה שאנו במלחמה. אני מרגישה שאם אוסיף ואשאר אצל הורי מכאן ואילך רק איחלש רגשית... .
אז תודה ענקית לכולכם
הדפסתי כמובן את מה שהצעתם לי ואני הולכת להשתמש בעצות שנתתם כאן

נ.ב.1 חשוב מאד: אנו החברים בעבודה מאד תומכים רגשית אחד בשני ואפילו יש לנו קבוצה ב AWHATSUP
נ.ב.2 כיוון שאין לי אינטרנט בעבודה (אני עובדת בתל אביב בשירות לקוחות) אני אוכל להגיב ולכתוב רק רק בערבים כשאגיע הביתה במחשב הנייח שלי (מה SMARTPHONE לא הכי נוח וקל לנהל תכתובות בפורומים אבל לקרוא אפשר גם אפשר:)

שיהיה ערב טוב ושקט עד כמה שניתן
שר42