נ. ב. מאד קשה לי להתרכז בעבודה. גם בגלל שהעבודה שלנו בזמנים רגילים כרוכה בהמון לחץ (אני מדריכת שכר בבית תוכנת שכר עבודה ולקוחות מכינים משכורות כל הזמן מסביב לשעון...מצאתי את עצמי השבוע ממש 'צועקת' על חלק מהם), אבל גם בגלל כל מיני פוליטיקות קטנות במקום עבודה מצד המנהלת שלי שלא נותנת את אותו יחס אישי לכל תומך ותומכת (למזלי הרע היא לא 'מתה' עלי חברות שלי בעבודה רואות את היחס שלה אלי ומנסות לעודד ולחזק אותי אבל כעת באמת אין לי כוחות עודפים) וגם בגלל הדרך היחסית ארוכה שאני צריכה לעשות לעבודה ובחזרה ממנה ב 4 אוטובוסים שעתיים וחצי כל יום 'לבלות' בדרכים (אני יושבת די דרוכה באוטובוסים). בקיצור אני מתלבטת האם ללכת תחילת שבוע הבא / מהלך שבוע הבא ופשוט לבקש מהרופא/רופאת מחלה חופש מחלה למס' ימים? האם זו תהיה 'בריחה מהתמודדות'???

מהרופא משפחה/ מרופאת משפחה : יש לי קשר עם 2 נ.ב. נוסף - עוד סיבה שבחרתי לחזור הביתה מבית הורי זה שאני מרגישה שאין לי שום לגיטימציה לגלות 'חולשה' ו'פחד' כשאמרתי לאימא שלי בתחילת השבוע שאני מפחדת לנסוע לעבודה היא ביטלה את דברי ב 'שטויות' ...מיהרתי לשנות נושא והיא כעסה עלי...אתמול בעבודה מישהו העיר לי על 'חוסר פרופורציות' כשסיפרתי שישנתי בבית הורי יומיים-שלוש מפחד והלם ראשונים אני חושבת שאני יותר מעכלת את המצב אבל באמת שלא מתחשק לי כל כך לחזור ביום א' לעבודה אם לא יהיה כבר שקט וחזרה לשגרה...

אכן ימים לא קלים .    
אני חושב שהמאמץ לשמר סוג של שיגרה הוא מאמץ שעוזר להתמודד עם החרדה. 
אני הייתי מתעקש ללכת לעבודה (בטח שם יש ממ"ד ותרגישי יותר מוגנת). 
נסי להתרכז בדברים קטנים שמשמחים אותך ועושים לך טוב . 
לנסות לקרוא , לראות סרטים במקום לראות חדשות (בטלוויזיה), לדבר עם חברים/ות וכיו"ב. 
מאחל לך שקט ושלווה 

ובהמשך לדברים של רמי, בעבודה יש עוד משהו - אנשים אחרים. יחד עם זאת, אם את מרגישה שהמתח עובר את הגבול שלך, שאת כבר לא יכולה לשאת אותו, ואם בבית תהיה לך הקלה, אז אני כן הייתי שוקל לקחת חופש קצר כדי למלא את הסוללות הנפשיות.

אבל, בחזרה לאנשים אחרים. האם הימצאותם של אחרים מסביבך תורמת לתחושת הבטחון שלך, או שדווקא מפחיתה את תחושת הבטחון? ובאופן כללי, האם את אוהבת להיות בחברת אחרים, או שמעדיפה יותר להיות לבד?

שר היי,

כלקוח יוצא לי לדבר לא פעם בטלפון עם נציגי תמיכה של חברות שונות.

משתדל לראות בדמיוני את הצד השני שבטח פרט לעבודה יש להם את החיים הפרטיים , לחץ בעבודה ולקוחות גם לא נחמדים. ולכן לא נופל אליהם ישר בצרות שלי שבגללם התקשרתי אלא , שלום, מה שלומך? לא תאמיני מופתעים מתפתחת שיחה קצרה על החיים...

בימים אלא מי שאני יודע שנמצא בדרום, מתעניין בשלומם , מצב הביטחוני ואז חוזרים לעניני העבודה.

ופתאום את רואה אנשים נפתחים וחושב שזה בסדר משפט או שניים להתעניין באדם שמולינו גם אם זה לא בעניני העבודה ואנחנו לא מכירים.

למה אני מספר לך את כל זה? קודם כל תדעי שלפחות יש אחד שאיכפת לו ממוקדנים, ואנשי תמיכה שמן הסתם חוטפים לא מאט מלקוחות עצבניים. אבל גם יכול להיות שזה בסדר אם את תיזמי שיחה קצרה של משפט שתיים על היום, הבומים או האזעקות שהיו לפני השיחה שאת מנהלת. יעזור לך אולי לשחרר ומן הסתם אולי לצד השני.

לא יודע מה תחשוב המנהלת, אבל אני בטוח שהלקוחות יראו זאת בעין יפה ולך יהיה שיחרור קטן. בהנחה שאת מדברת אם הרבה לקוחות ביום... מה יכול רע?? תנסי

שלום אבי88 איזה יופי לקרוא את התגובה שלך. היא מאד נוגעת לי ללב. אכן 'אני מאמין אישי שלי' הוא שהלקוח הוא קודם כל בן אדם ורק אח"כ לקוח... .זה מצחיק אבל לפני חצי שנה נפגשתי פגישה פרטית עם לקוחה (קבענו בבית מלון בתל אביב בו היא התארחה). אני שנים מכירה אותה והחלטנו סופסוף להיפגש ואחד הדברים הראשונים שהיא אמרה לי 'את תומכת יוצאת מן הכלל' ו'את היחידה שמציגה את עצמך בשם' ולא סתם אומרת 'מדבר מבית תוכנה חשבשבת' אני לא עובדת ב-חשבשבת אלא בבית תוכנה אחר שתבין שעד לאותו היום הייתי בטוחה שכולם (לא רק אני) מציגים את עצמם קודם כל בשם הפרטי שלהם - והיא הלקוחה עוד התעקשה איתי על זה ש'זו רק אני'... .ויש עוד שמבקשים אותי במיוחד (אני יושבת קרוב למרכזניות ושומעת לא פעם לקוחות מבקשים במיוחד את שר42...) ויש רבים אחרים. אבל כמו שאתה יכול לתאר לעצמך העבודה שלנו (נציגי שירות לקוחות) היא עבודה מאד שוחקת. לשמחתי יש לי מנהלים ש 'די לא יושבים לנו על הראש'. אנו נותנים שירות בעניינים של חשבות שכר ולא פעם גולשים לדיני מס דיני ביטוח לאומי דיני עבודה ויש שיחות שיכולות להמשיך גם חצי שעה ושעה (כי עד כדי כך הן מורכבות טכנית ו/או מבחנית חשבות שכר). בשבוע האחרון דווקא הרגשתי התעניינות מצד לקוחות ובתור מדריכה שקודם כל רואה בלקוח בן אדם (לא פעם יוצא לי להשתתף בצערו או בצערה של לקוחה כשהוא או היא מספרים לי על עובד שהוא חולה לא עלינו בסרטן ולכן הביא אישור ממס הכנסה שהוא נכה לצמיתות) זה רק נראה לי טבעי שאני קודם כל בן אדם והלקוח או הלקוחה קודם כל בני אדם. ויצא לי גם לקבל חיזוקים מלקוחות בצפון (לפני שכפו על הצפון את השיתוף בטילים) ש 'נחזיק שם מעמד במרכז'... . ובכל זאת, שלא כהרגלי, אני מאד מתקשה לשמור על סבלנות בימים אלו, על איפוק, וכמעט אפילו יצא לי 'לצעוק' על לקוח אחד או שניים (לא צעקתי בפועל אבל הייתי די קרובה). אם היה לי אינטרנט במקום עבודה זה היה מאד עוזר ולגלוש בפלאפון חכם זה לא כמו לגלוש במחשב נייח. אני טיפוס שמאד אוהב לכתוב והכתיבה מאד מרגיעה ותורמת לי וזה שאני 'תקועה' בעבודה 8/9 שעות בלי יכולת לתקשר עם אנשים בפורומים כמו זה מאד מקשה עלי בימים אלו... . ובכל זאת תודה ששוב באת והזכרת שאתה קודם כל בן אדם שרואה בי ושכמותי קודם כל בן אדם.

תודה על המילים החמות ושיתוף. היום היה לי גם מקרה מחמם את הלב . התקשרה גברת שהציגה את עצמה מתנדבת ביטוח הלאומי שמתקשרת לנפגעי פעולות איבה לשאול מה שלומם בימים הקשים האלה. שוחחנו ארוכות וזה עשה לי טוב. טוב לדעת שגורם ממלכתי מוצא לנכון להתעניין בנפגע מלפני 22 שנה. מה אגיד לך... התאהבתי בביטוח הלאומי. נכון אני יודע שזה מנוגד לתדמיתם בציבור. אבל חשוב שיאמרו גם הדברים הטובים.

לדניאל איגר שלום קודם כל תודה שוב על ההתייחסות שלך. בשעתיים האחרונות ישנתי. פשוט ישנתי. וזה אחרי שישנתי כ 9 שעות/10 שעות (הבום שמעתי בפתח תקוה העיר אותי כמו גם האזעקה). ואני עוד לא יכולה לומר שלא דאגתי כל יום השבוע ללכת לישון 'גג' בעשר וחצי. אני קמה ברבע לשש ככה שלפוחת 7 שעות יצא לי לישון מדי לילה. כמו כן יש לי כאבי ראש-כאבי בטן ובעיות בקיבה (ולעזאזל לא אכלתי שום דבר חריג השבוע ולא אתמול). בנוגע לאנשים אחרים. לגבי המשפחה כתבתי מספיק ובכל זאת מחר ערב שבת אסע לבקר אותם ביחד עם אחותי הגדולה שגרה עם חבר שלה (אני אבקש מהם לאסוף אותי. אחותי גרה ברחוב שלי רק בקצה שני שלו. כולנו -כולל הורי- גרים בפתח תקוה). לגבי חברים וחברות פרטיות. אני בעיקר בקשר ב WHATSUP . רבים גרים קצת רחוק (כמו במודיעין, בתל אביב, ברחובות, בחולון) ורובם גם לא נוהגים... .יש לי ידיד מאד ותיק (מזה 15 שנה אנו מכירים) שגר באפרת ואיתו אני גם מדברת בטל' (בחצי שנה אחרונה הרבה פחות כי יש לו חברה...). יש לי חברה שגרה בגבעתיים אבל אני לא מרגישה הכי נוח 'ליפול' עליה במלוא כובדי. אנו אמורות להיפגש ב 31/7/14 ... (קבעונ את זה הרבה זמן מראש). אלוהים איזה פחד אני כולי רועדתתתתתתתתתתת. בדיוק באמצע כתיבת ההודעה הנוכחית תפסה אותי אזעקה חזקה בעיר שלי פתחי תקוה ושוב שמעתי בומים.....אני כותבת וכל הבטן שלי מתהפכת. לא אכפת לי מה יחשבו פה כולם. י-ש ל-נ-ו ר-א-ש מ-מ-ש-ל-ה ר-ו-פ-ססססס (די כמה אפשר לומר לעצמך שיש שיקולים שאינם חשופים לנו מטעמי ביטחון ולכן ישראל לא מגיבה מספיק בחריפות??? ולא היא לא מגיבה מספיק בחריפות!!! מצידי ששוב יכבשו את עזה אם צריך!!!!!! ושבתור התחלה 'ישטחו' את כל בית ליהיא על כל אזרחיה הכל כך מנוולים ורעים!!!! מבחינתי כולםםם ח-מ-א-ס נקודה). נשברררררררר. הסדרתי לי את הנשימה (עד כמה שיכולתי) ואני חוזרת להמשיך לענות לך בצורה יותר רגועה (עד כמה שאני יכולה עם אצבעות שעדיין רועדות לי). עוד קצת עלי: אני אישה שלא רוצה ילדים וזו אחת הסיבות בגללן אני כל כך מתקשה למצוא זוגיות (מדוע איני רוצה ילדים זה לא נושא לפורום זה רק בקצרה אציין ש 'כי ככה' לא רוצה ילדים. לא מרגישה צורך. לא מדבר אלי:). שנית, אני די טיפוס של 'זאבה בודדה'. כתיבה עושה לי מאד טוב. שיחות טל' גם מחזקות אותי הרבה. אני חושבת ש WHATSUP זו המצאה נפלאה (פתחנו בעבודה קבוצה ב WHATSUP וישר שאלו אותי מה קורה איתי ועודדו אותי). כמו כמעט כל רווקה/רווקה יש רגעים בהם אני מרגישה שחסר לי בן זוג תומך ואוהב (ובמיוחד בימים כאלו אני מרגישה שחסר לי חיבוק). יש לי מטפל (שהוא קודם כל סקסולוג. יש לנו קשר רגשי מיוחד. הקליניקה שלו ממוקמת בכיכר המדינה. אבל בדיוק כתבתי לחברה שלי מגבעתיים שמתניידת עם רכב פרטי שאני מסתפקת במיוחד בימים טרופים אלו ב 2.5/3 נסיעות יומיות שלי באוטובוסים. ושאני מנסה לגמור את ענייני וישר לעוף הביתה. אז אפילו לכיכר המדינה אני לא 'חולמת' להגיע בימים אלו כי זו סטייה מהדרך שלי). יש לי רישיון ויש לי אוטו אבל 2 דברים עומדים לי למכשול. ראשית, כסף. אני מרוויחה מעט מדי (5800 שח נטו לחודש) ולי משלמים רק שווה ערך לחודשי חופשי (246 שח. ואני ממש לא רואה את עצמי עומדת בהוצ' חודשית של אלף שח דלק). שנית, גם ככה יש לי 'אישיו' עם נהיגה (עברתי 14 טסטים עד שהוצאתי את הרישיון + לא חסרות לי גם 'מיני טראומות' שקשורות לנהיגה. ניצלתי בנס מתאונה ומכעט תאונה. בנס יצאתי ללא פגע פיזי שלא לדבר על ה'טראומה הישנה ההיא' של אסון האוטובוס רכבת בצומת הבונים). אז אם גם בזמני 'שלום' יש לי אישיו עם נהיגה אז אני לא רוצה להתנסות במצב של אזעקה כשאני חס וחלילה נוהגת (סורי אני לא סומכת עד כדי כך על הקור רוח שלי). אני טיפוס שדי יודע להעסיק את עצמי. קראתי בעיון מה שכתבת ואני מבינה בהחלט את ההיגיון של 'לא לוותר לעצמי' ולחזור לשגרה איך שאוכל (עם שהיה מס' ימים בבית.?.). חופש עבודה לא יאשרו לי בשום אופן. מה שנשאר לי זה 'לקחת ימי מחלה'. בשבוע הבא אראה אם זה יהיה רק ליום/יומיים (אני לקראת PERIOD וכשיש לי את זה מדי חודש אני מרגישה בד"כ מאד רע פיזית עם בחילות סחרחורות וחולשות) או פשוט לכל השבוע הבא (בשביל זה אצטרך להגיע אל אחד מרופאי המשפחה שלי). תודה רבה לך אם הגעת עד כאן שר42 (נ.ב. אני בכוונה השארתי גם את הפסקה האמצעית שכתבתי מיד אחרי ה 'בומים' שתוכל אולי להבין עוד קצת איך אני מרגישה)

נ.ב. אוטובוסים אני מ'בלה' מדי יום שעתיים וחצי-שלוש בדרכים מהעבודה ואל העבודה פ"ת-ת"א. אל המטפל שלי נהגתי ללכת בממוצע פעמיים בחודש (אבל בזמן אחרון ירדתי לפעם בחודש/חודש וחצי כי פשוט 'נגמר לי הכסף').

שר שלום,

תודה על הכתיבה הכנה. ואם כבר מדברים על כתיבה, אמרת שכתיבה עושה לך טוב. האם את כותבת גם מעבר לתקשורת עם אחרים? אני מתכוון לכתיבה יצירתית כלשהי. אנשים שאוהבים לכתוב מוצאים לעיתים קרובות נחמה וכוח ומשמעות בתהליך הכתיבה היוצרת. האם אי פעם ניסית לכתוב משהו כזה?

את כותבת גם שאת "זאבה בודדה" וגם שאת לא רוצה ליפול במלוא כובדך על חברה (בגבעתיים). האם את מרגישה שבאופן כללי את "כבדה" מדי עבור אחרים? ולמרות זאת כתבת גם שהיית רוצה בן זוג. אם את כנה עם עצמך ועם אחרים, ועם ההחלטה שלך שלא להביא ילדים, אז אני משוכנע שאת יכולה למצוא גברים שגם הם לא רוצים ילדים (ויש כאלה). האם את מנסה למצוא בן זוג? 

ודרך אגב, אני מסרב לראות חרדות וטראומות בראיה צרה. חרדות וטראומות יושבות בתוך אדם, והן חלק מהאדם הזה, ולאדם הזה יש מחשבות ורגשות ותקוות ואכזבות ושמחות ודאגות ודמיון וכשרונות, ועוד כל מה שאנושי. במילים אחרות, קודם כל הוא אדם ובין השאר הוא גם טראומטי (ולא ההיפך). לכן, כל דבר שקשור לחיים שלך ולאיך את חווה אותם הוא רלוונטי, כולל אי-הרצון שלך בילדים, כולל הנוחות שלך בכתיבה, כולל היותך זאבה בודדה, כולל שאת בטיפול אצל סקסולוג, כולל התחושות שלך כלפי נהיגה.

ודבר אחד אחרון, בפוסט הקודם שלי לא אמרתי שאת לא צריכה לוותר לעצמך ולחזור לשגרה. נהפוך הוא, אם את מרגישה שהמתח עובר את הגבול שלך ושהשהייה בבית עוזרת לך להרגע, לא הייתי פוסל את זה. 

ועוד דבר אחרון אחרון, כשאת כותבת פוסט יש לך למעלה סרגל עם כפתורי עריכה, כמו גופן מודגש, סמיילים למיניהם, הכנסת קישור, ועוד. הכפתור הראשון משמאל מכניס רווח של פיסקה, ואם את כותבת משהו ארוך כדאי לחלק את הטקסט לפיסקאות כך שיהיה יותר קריא. תלחצי על כפתור הרווח לפחות פעמיים במקום שאת רוצה להכניס רווח. 

בוקר טוב דני איגר

ראשית, שוב תודה על התייחסותך וגם על הביקורת הבונה 

שנית, באמת חיפשתי איפה יש אייקונים שאפשר לצרף להודעות שלי כאן ולא מצאתי... אני כזו 'קלולס' במחשבים

לגבי כתיבה יוצרת. אף פעם לא ניסיתי - אגב אתה אל הראשון ששואל אותי על זה :), אני כותבת בפורומים כמו כאן וזה מאד מחזק אותי ותורם לי.

לגבי אותה חברה מגבעתיים. אנו (להרגשתי) לא חברות מספיק קרובות שאני רואה לעצמי 'זכות' להקפיץ אותה במיוחד אלי לביקור (לה בניגוד אלי יש רכב פרטי בו היא נוהגת לכל מקום. אני לא נוהגת לכל מקום גם מסיבות כלכליות שאני מקבלת רק 246 שח החזר נסיעות ואני לא יכולה להרשות לעצמי לנסוע עם האוטו לכל מקום, בעוד שהיא שהיא באותו מצב במקום עבודה שלה - גם מקבלת 246 שח החזר נסיעות - כן יכולה להרשות לעצמה לנסוע עם הרכב שלה לכל מקום). אז ביקשתי שבוע שעבר אם תוכל לקפוץ אלי איזה יום באוטו שלה מגבעתיים אל פתח תקוה והיא (להרגשתי) התחמקה באלגנטיות ('נחכה ונראה' וכו').

באופן כללי - אני לא מרגישה שאני 'מכבידה' מדי על חברים אבל אני כן יודעת מהיכרות אישית מי יותר חזק ומי פחות. למשל לחברה אחרת שלי במודיעין יותר קשה ממני רגשית עם המצב (קל וחומר שהיא אימא טרייה לתינוק בן 7 חודשים) אז עליה אני בטח לא 'אעמיס' את עצמי.

זוגיות - נושא מורכב. בגדול אני רוצה להכיר מישהו שלא רוצה ילדים (אני לא רוצה משחר נעורי ושלמה עם זה 101% ). אני גם הייתי רוצה להכיר מישהו שלא בהכרח רוצה לשלב מגורים ביחד (אני גרה לבד בדירה ישנה יד2 שהיה לי מספיק מזל וקצת שכל לרכוש ב 2009 לפני שמחירי הנדלן השתגעו כאן + לפני כשנה וחצי סיימתי לשלם עליה משכנתה :). טוב לי מאד עם המגורים לבד ואני ממש אל רואה את עצמי מכניסה מישהו שיגור איתי.

אתה צודק דני שכנראה הכל קשור להכל (אני פשוט לא רוצה להעמיס על הפורום הזה דברים שלא קשורים ישירות להתמודדות עם טראומה על רקע אירועי טרור ומלחמה :)

דני. לפני שנה עברתי סיפור עוקץ קשה באתר היכרות מסויים (גם 'הוציאו' ממני 13,000 שח וגם שברו את ליבי ואת הנפש שלי ) מאז אני החלטתי שאני לא מחפשת יותר אחרי זוגיות. נקודה. נמאס לי להיפגע- להתאכזב- כל כך הרבה פעמים... יהיה מה שיהיה. כן/לא זוגיות אני מאמינה קודם כל במזל וגורל.

למה אני בקשר עם אותו מטפל סקסולוג? = שאלה מצויינת שהתשובה שלי עליה היא חלקית בלבד. יש לנו (לי ולמטפל) קשר אישי - רגשי מיוחד (שהוא מעבר לטיפול). + בחצי שנה / שנה אחרונה 2 ידידים קרובים שלי 'בורחים' לי אל קשרים שהם בונים (התמזל מזלם והכירו להם בפוקס את הנשים המתאימות להם ). אני כמובן מחזקת אותם ומפרגנת להם אבל אני גם מרגישה שהם 'קצת-הרבה' בורחים לי והמטפל שלי (שכעת אני אלך אליו פעם בכמה שבועות כי תאכלס אין במה לטפל כרגע. זה לא שמצאתי מישהו/מישהו מצא אותי ואני מנסה 'לבנות' קשר).

דני. אתה אכן לא אמרת לי שאני צריכה לא לוותר לעצמי ולחזור לשגרה. לצערי אני פשוט 'מורגלת' מהבית מההורים לחטוף כל כך הרבה ביקורת מהם (ולא מהסוג 'הבונה' אלא להיפך מהסוג המחליש, הממעט בחומרת אירועים או רגשות בעקבות אירועים. למשל כשניסתי לומר לאימא שלי שאני מפחדת היא סתמה לי את הפה במילה אחת 'שטויות'...), ובכן כיוון שאני כל כך מורגלת בביקורת מהסוג המחליש והממעט אני אולי (באופן לא מודע?) ישר מחפשת בדברים של אחרים 'הד' דומה (כלומר איפה אני או 'לא בסדר', או 'עושה עניין מדברים', או OVER PROPORTIONATE )

אחרון חביב. לגבי שהייה בבית השבוע. החלטתי שאישאר לנוח יומיים לא יותר (בכפוף למתי שמגיע אלי ה PERIOD בו אני ממילא נוטה להרגיש רע וחלשה פיזית).

 שוב תודה ושיהיה כבר שקטטטטטט

שר42

הבהרה לגבי ילדים. אני יודעת משחר נעורי שאני לא רוצה ילדים ושלמה עם זה 101% 

ואף פעם לא חשבתי שמשהו לא בסדר עם זה...כן מפריע לי עם חוסר הקבלה של החברה הכללית אנשים 'כמוני'

(אתם מוזמנים בכיף לפורום בתפוז 'בחירה בחיים ללא ילדים - אל הורות )

וכן מפריע לי שבגלל זה אני מתקשה ביותר למצוא זוגיות (יצאתי למספיק דייטים שגברים חטפו הלם ו/או הציעו לי קשר לא מחייב עד שכמובן ימצאו את האישה הסטנדרטית שכן רוצה-תרצה ילדים )

וכן מפריעה לי חוסר הקבלה של אימי אותי. אבל נעזוב... .

תאמין לי אני מוכנה עכשיו לחתום על דיל עם אלוהים שלא תהיה לי זוגיות כל החיים אם בתמורה הוא 'יבטיח' לי

שלא איפצע או אמות מאירוע טרור / תאונת דרכים / וואט סו אבר ב'ערוב ימי'.

ו'ערוב ימי' = להרגשתי לפחות עד גיל 70 

נ.ב. אחרון - אני מקוה שבאמת הצלחתי גם להשתמש בפסקאות וגם להשתמש באייקונים

(אני באמת 'קלולסית' כשזה נוגע לשימוש במחשבים )

שר שלום,

קודם כל - מכיוון שעבודתם של צדיקים נעשית בידי אחרים הכנסתי רווחים להודעה האחרונה שלך מהיום. אני מקווה שזה בסדר מבחינתך.

לא יכולתי שלא לשים לב לעד כמה את מרגישה שאת לא רוצה להעמיס - לא על חברים ולא על הפורום, כאילו שאת בטוחה שלא יקבלו אותך ושהיותך במקום מסוים הוא כבר "העמסה" כלשהי. אני אומר את זה כי אני מקווה שאת יודעת שזו הרגשה ולאו דווקא עובדה.

נדמה לי שאת גם מסבירה את עצמך בזה שאת אומרת שאם את כבר כן שמה את עצמך (למשל, אומרת שאת פוחדת, או יוצרת קשר ריגשי עם מישהו) אז אומרים לך "שטויות" (אמא) או שוברים את ליבך ואף גונבים ממך (מה שקרה באתר ההיכרויות). וכמובן שבמצב כזה קשה לתת אמון ולהיפתח.

ודבר נוסף - האם את אומרת גם שאת לא יודעת לשמור על עצמך, ולכן נעקצת באתר ההיכרויות? (מה בדיוק קרה שם?)

ערב טוב דני. בעצם זה לפנות בוקר טוב (כבר 20 דקות אחרי חצות :) אני מבואסת. חשבתי שהצלחתי לעשות רווחים ולשלב אייקונים - אבל באשר אבדתי אבדתי :( - אתה יותר ממוזמן לשים רווחים במה שאני כותבת:) ראשית, מאז שאני זוכרת את עצמי אני לא רוצה 'להעמיס' קודם כל על המשפחה שלי (הורים בגלל הגנת יתר?, אחותי הגדולה היסטריית יתר ?, את העובדה שהורי לא מסוגלים לתת לי מספיק תמיכה רגשית או למצער את התמיכה הרגשית שאותה אני מבקשת - PLS LET ME SPEAK UP גיליתי כבר באירוע הקשה ה1 בחיי 'עדות ראיית תאונת האוטובוס רכבת בצומת הבונים'. חזרתי היסטרית הביתה אחרי אותו בוקר ארור 11.6.85 יום שלישי ורציתי לחלוק את קורות אחד הימים הכי קשים בחיים שלי עם אימא שלי והיא השתיקה אותי...ככה היה גם עם אירוע האונס...והרשימה ממשיכה...) היחסים ביני לבין המשפחה מורכבים. אבל בגדול אני מעדיפה לשתף אותם כמה שפחות במה שקורה לי איך אני מרגישה וכדומה. בדוגמה האחרונה כשאמרתי לאימא שלי שאני מפחדת (מהטילים) והיא ביטלה את דברי 'שטויות' אני מניחה שהיא עשתה את זה כדי להרגיע אותי בדרך מסוימת (?) אבל היא רק הצליחה להרגיז אותי ועל הדרך להיעלב מזה שאני התרגזתי מהאמירה המבטלת שלה ('שטויות'). לגבי חברים - יש כרגע אחד שאני מרגישה שאני יכולה לשוחח עמו בטלפון ושהוא מספיק חזק לעמוד במה שאני מביאה בפניו זה הידיד שלי מ- אפרת א'+ הוא היחיד אולי (??) שנותן לי תחושה שאני לא 'מעמיסה' מדי . השאר באמת או שאני מרגישה שקשה להם לפחות כמוני עם המצב כמו חברתי מ' ממודיעין. או שאני לא מספיק קרובה אליהם על מנת 'לדרוש' שיעשו משהו מיוחד על מנת לעודד אותי (כתבתי לך על אותה חברה ט' מגבעתיים...). יש לי 2 חברות בעבודה עליהן אני גם מרשה לעצמי רק 'קצת' להעמיס. למה 'קצת'? כי המשפחה של ש' באשדוד (שהרבה יותר מופצצת מהמרכז) ש' עצמה היא רווקה שגרה בשכירות ברמת גן. ד' גרה עם אימא שלה בחולון וגם בחולון המצב גרוע יותר מהעיר שלי (פ"ת). אז כן בחלק מהמקרים אני עוצרת את עצמי כשאני עושה חושבים באיזה דרגת קושי אובייקטיבי אחרים עשויים להימצא ביחס אלי (כמו ש' ו ד'). בנוגע לסיפור העוקץ. בקצרה. במרץ 2013 נרשמתי לאתר היכרויות בינלאומי. פנה אלי מישהו שהציג את עצמו כמהנדס מארה"ב. הוא הציג את עצמו כ-א'. כל ההתכתבות בינינו נעשתה באנגלית בתדירות של פעם ביום לפחות. לאט לאט הרגשתי שאני מתאהבת. אם היו מספרים לי שאני עתידה להיעקץ הייתי צוחקת..., אבל צוחק מי שצוחק אחרון (הוא) ובמקום צחוק 'זכיתי' לבכות המון. אחרי כ 3 חודשים כשהוא וידא להרגשתו שאני מספיק קשורה ואוהבת הוא ביקש סיוע כספי גדול. הסכמתי לעזור לו "רק" ב 12,000 שח אותם העברתי לו דרך MONEY GRAM ו WESTERN UNION (עד היום כשאני רואה סניפים אלו באקראי אני חוטפת צמרמורת רעה ). הוא ביקש עוד אבל למזלי הרב זוג חברים שלי שנסע איתי מדי בוקר בקו משותף לעבודה הגיע אלי ועצרו אותי בזמן . התכוננתי להעביר ל-א' עוד כסף. בשביל העברה נוספת זו נטלתי הלוואה מהבנק (...). החברים עצרו אותי בדקה 99 בכך שהגיעו אלי ישירות לבית ודיברו איתי פנים מול פנים. גם למטפל שלי שהזמין אותי לבוא אליו בדחיפות לא שעיתי... .בקיצור החברים הצילו אותי . אני התקשרתי אל א' והודעתי לו שאני לא מעבירה לו עוד כספים. א כעס וניסה לסירוגין לשדל ולהלחיץ אותי. בסוף הוא התנתק ממני כשראה ש 'לא ילך לו להוציא ממני עוד כסף'. דני אני משוכנעת שנפלתי קרבן לנוכל. אני לא הראשונה וגם לא האחרונה שעקץ... . שוב עשיתי טעות ושיתפתי את הורי. הם צעקו עלי ולקח להם חודש להתעשת עד שהרגשתי שאני מתחילה לקבל מהם תמיכה ולו כלכלית (ביקשתי סיוע כלכלי במשהו מסוים מ-אבא שלי עוד לפני התרחשות העוקץ ודי נדהמתי בחודש ה1 שהוא לא מוכן לעזור לי כי הוא כבר 'לא סומך עלי'...אני גם נעקצת וגם 'ננטשת' על ידי המשפחה שלי.?.). דני אם אתה רואה / ראית בעבר תכניות של כלבוטק / רפי גינת. לפחות תכנית אחת עסקה בסיפורי עוקץ של נשים בכל מיני אתרים ולא רק זה יכול (וקורה) גם מחוץ לאתרים. למשל שמעתי סיפור של אחות של אחד החברים שלי ש 'נעקצה' על ידי גבר ישראלי שפגע בה רגשית + ניצל אותה מינית (בסיפור שלי לא פגשתי את א' חוץ מה-סקייפ) + כספית (הוא הוציא ממנה סוכמים יותר גדולים ממני). אבל לאישה הזו היה יותר מזל ממני. משפחתה תמכה בה רגשית בעוד שהמשפחה שלי לחלוטין הפנתה לי עורף רגשית. מכל מיני סיבות (?????????) שאחת לפחות אני מנחשת-יודעת 'שוב עברתי משהו - עוקץ - שהיה גדול מדי עליהם' (...). דני האם אני יודעת לשמור על עצמי? המנהלת שלי בעבודה ר' אמרה לאחת החברות שלי (ש' ?) שלהרגשתה כל כך רציתי להאמין שסופסוף מצאתי אהבה (אני מזכירה לך אני הייתי בת 41 ) שהייתי מוכנה ממש 'לעשות הכל' בשביל לשמור עליה (על ה'אהבה'). יש בזה משהו ... . אבל מאחר וכל כך נפגעתי הרבה (לא רק בשנה האחרונה) אלא כל כך הרבה שנים 'אכלתי SHIT' מיותר מדי גברים בכל מיני צורות החלטתי השנה ש ENOUGH IS ENOUGH (אלא אם מישהו שאני סוכמת עליו יכיר לי מישהו שהוא מכיר בהיכרות אישית כמו שקרה בשנה אחרונה ל2 חברים שלי א' מ-אפרת ו-א' מרמת גן. הכירו להם נשים מהיכרות אישית לא דרך איזה אתר אנונימי ונראה שלפי שעה מזה חצי שנה- 9 חודשים הקשרים שלהם עובדים:). כל עוד זה לא קורה - כלומר אין מישהו שאני סומכת עליו מספיק שיכיר לי מישהי (ושנים על גבי שנים ש 'אין' לי שדכנים כאלו) ו/או אני לא פוגשת ככה סתם 'על הדרך' מישהו מתאים (כמו בטיולים של מכון אבשלום אליהם הצטרפתי בשנה אחרונה ושאליהם נרשמתי שוב לשנה הקרובה כי קודם כל אני מאד אוהבת לטייל ובשנים אחרונות אין לי איך ועם מי לטייל בארץ), אני כנראה אשאר SINGLE FOREVER ואולי באיזשהו מקום מאחר ופגעו בי כל כך הרבה פעמים בחיים ו/או אכזבו אותי ונאלצתי ללמוד ש 'אם אין אני לי אף אחד לא לי' אני אפילו מעדיפה להישאר SINGLE FOREVER ... אני עוצרת כאן והולכת לישון. הלוואי שיהיה כבר שקט! שקט! שקט! (בהיגיון אני יודעת שה 'שקט' יושב על כנו רק אחרי שצהל ישלים כל מה שהוא צריך להשלים ברצועה כמו הריסת כל המנהרות...,) תודה ענקית לך דני שאתה קורא כל מה שאני כותבת וגם מגיב, אני ממש לא לוקחת את זה 'כמובן מאליו'. שר42

די  תש כוחי...  אחרי 2 לילות בהן הקצתי 'רק' מס' פעמים אבל היה לי לפחות את משך היום (שישי - שבת )

להשלים שעות שינה חסרות, מצאתי את עצמי בלילה הנוכחי (בין שבת לראשון ) מקיצה ממש מדי שעה עגולה

+ 'על הדרך' בודקת בסמרטפון שלא 'פיספסתי' איזו אזעקת צבע אדום 

היום אישאר בבית (מחר נראה 'מה יילד יום'? מאד מקווה שלא עוד 'מטח טילים' ?!?!?!?!?)

שר42

רק רציתי לספר שהחברה בעבודה די תומכים בי ומעודדים אותי. אנו החברה בעבודה מאד תומכים אחד בשני באמצעות הקבוצה שפתחנו מזמן WHATSUP (הלקוחות פשוט לא סותמים את הפה... :). מחר החלטנו להשאיר על כנה את ההזמנה למסעדה בראשל"צ לאחה"צ. אנו ניסע ישר אחרי העבודה ואני מצטרפת לחברים מהעבודה למסעדה הנ"ל. דני איגר ואחרים כאן שמגיבים ותומכים - שאו ברכה ענקית.

נדמה לי שצריך להפעיל משמעת עצמית ולצנזר אילו הודעות יש להעביר הלאה ברשתות החברתיות ובואטס-אפ. היום נזפתי במי שהיא ששלחה לי סיפורי מעשיות על הניה וחמאס. מסעדה לשבור שיגרה בהחלט אחלה.. תעשי חיים

תודה אבי88 ובכל זאת אני הולכת לישון קצת חוששת מאחר ורקטה אחת התפוצצה הערב בשטח פתוח בראש העין שמאד קרובה אל איפה שאני גרה... מתי לעזאזל צהל יצליח 'לשגר' את כל החמאס המנוולים האלו אל עולם שבו כבר לא יוכלו כל כך להזיק ולהשפריץ כל כך הרבה רוע.?.?.?.?.