מנהלי קהילה
אנחנו פה כדי להקשיב
רמי יולזרי
התמודדות עם פוסט טראומה
לפעמים כל מה שאנחנו צריכים זה שיקשיבו לנו.
כשאני מבקש שתקשיבולי ואתם מתחילים לתת לי עצות,
לא עשיתם מה שבקשתי.
כשאני מבקש שתקשיבו לי ואתם מתחילים לספר לי "למה" אני לא צריך להרגיש ככה,
אתם רומסים את הרגשות שלי.
כשאני מבקש שתקשיבו לי
ואתם מרגישים שאתם חייביים לעשות משהו כדי לפתור את הבעיות שלי,
אתם אכזבתם אותי.
מוזר ככל שזה נראה. תקשיבו !
כל מה שאני מבקש זה שתקשיבו לי; לא תדברו, ולא תפעלו - רק תשמעו אותי.
אני יכול לעשות לעצמי בעצמי- אני לא חסר אונים.
אולי אני קצת מיואש וקצת מקרטע אך אני לא חסר אונים.
כשאתם עושים משהו בשבילי,
שאני יכול וצריך לעשות בעצמי, אתם תורמים לפחד והחולשה שלי.
כאשר אתם מקבלים כעובדה פשוטה שאני מרגיש מה שאני מרגיש,
לא משנה כמה לא רציונלי זה אז אני מפסיק לנסות לשכנע אתכם.
אז אני יכול לקבל את העסק המורכב של ההבנה של מה שעומד מאחורי תחושה לא הגיונית זו.
כשזה ברור, התשובות ברורות, ואני לא זקוק לעצה.
רגשות לא הגיוניים הופכים להגיוניים כאשר אנו מבינים מה עומד מאחוריהם.
אולי זו הסיבה שתפילה עובדת לפעמים לאנשים מסוימים;
כי אלוהים הוא אילם, הוא לא נותן עצות, הוא לא מנסה "לתקן", הוא / היא רק מקשיב/ה לך,
הוא מאפשר לך לעבוד על זה בעצמך.
אז בבקשה תקשיבו לי , ורק תשמעו אותי,
ואם את רוצים לדבר, חכו רגע לתור שלכם, ואני אקשיב לכם.
אנחנו פה כדי להקשיב לכם/ן
אבי 1959
רמי, מה שאתה כותב כל כך ברור אבל כנראה כל כך קשה לביצוע על ידי קרובים שמאוד רוצים לעזור. כנראה אפשרי יותר בקבוצות או בקרב נפגעי טראומה. טוב שדברים נאמרים לטובת קרובים וחברים שרוצים לעזור ולא תמיד יודעים. מקווה לימיל שקטים יותר
שר42
אני כל כך מזדהה איתך רמי ומצדיקה אותך
אצלי אני סוגרת יום שני בבית (מחר מתכוונת לחזור לעבודה) ושוחחתי עם אימי בערב בשבע
כשהיא שאלה 'איך היה היום שלי בעבודה' שיקרתי בלי להסס. היא אבא שלי משפחתי
לא יודעים ש'לקחתי' לי 2 ימי חופש-מחלה כי אני זקוקה להם כדי להתחזק נפשית ופיזית
לכן אני בכל אופן די בוררת במה לשתף את מי וכמה..., כל אחד והמגבלות שלו
אצלי במקרה הפרטי שלי - משפחה - אני חושבת שהם פשוט לא יכולים להכיל את הפחדים והכאבים שלי
וגם שהדחקה היא טכניקה די מועדפת עליהם (יותר קל להדחיק את הפחד והכאב ולהעמיד פנים
שעניינים כרגיל או בשליטה מאשר לתת להם ביטוי ולהתמודד איתם או להכיר בהם ולהתמודד איתם
שזה בעצם מה שאני עשיתי להרגשתי כשהחלטתי להישאר היומיים האלו בבית אתמול והיום).
מה שאתה רק יכול לעשות זה לחזור ולבקש ש'רק' יקשיבו לך ואם אין כל כך עם מי לדבר (כמו במקרה שלי)
אז פשוט אל תשתף.
אמן שנחזור כבר לשגרה היקרה שלנו
אבי 1959
רמי , ובכל זאת קשה שלא לקפוץ אם כל מיני רעיונות כדי לנסות להרגיע. אתמול גם אני , חטאתי כש התקשרה ידידה וסיפרה עד כמה היא בחרדות. ושיושבת מול הטלוויזיה וזה ממש מטריף והילדים שלה מנסים להרגיע אותה. ומה אני עשיתי?? ישר בעצות, סיגרי את הטלוויזיה, תעבירי ערוץ וכ"ו. וזה ללמרות שאני יודע שחשוב מאוד להקשיב , להקשיב ולהקשיב. לתת עצות רק אם מבקשים.
דניאל איגר
רמי, המילים שלך קולעות בול. קשה להתאפק ולא מיד לתת עצות או לנסות ולפתור, גם את מה שאין לו פתרון מיידי. אבל, מאד חשוב ללמוד רק להקשיב.