הי אפרת,
הבן שלי בן 11 מאובחן עם אפילפסיה מנובמבר - לאחר 2 התקפים גדולים. גם עלינו זה נחת משום מקום ובלי שום התראה מראש. הוא מטופל תרופתית ואנחנו במעקב אצל נוירולוג. עברנו חודשים קשים - של דאגה וחוסר ודאות, אבל אני מרגישה שעכשיו חזרנו לשגרה. לא האמנתי שזה יקרה, מסתבר שמסתגלים גם לזה.
יש בבאר שבע מרכז תמיכה לחולי אפיליפסיה. אני מציעה לך לפנות אליהם ברגע שהאבחון יתקבל.
ימים קלים,
ניקול

הי אפרת,
הבן שלי פירכס - היה לו התקף טוני קלוני - או מה שמכונה גראנד מאל. ככה משום מקום. אחרי הפרכוס הראשון עברנו בירור ו-EEG הראה שמדובר באפילפסיה. הוא הספיק לפרכס עוד פעם אחת בתחילת הטיפול התרופתי - לפני שהתרופות התחילו להשפיע. כמובן שבין לבין היו לו גם אירועים של ניתוק - שכנראה היו גם קודם, אבל חשבתי שהוא לפעמים סתם בוהה ולא קשוב. מאז עשינו MRI שהיה תקין ואנחנו במעקבים אצל נוירולוג ועושים EEG תקופתי.
בראייה לאחור אני יכולה להגיד לך שאפילפסיה זה לא סוף העולם - אנחנו חיים עם זה, חזרנו לשגרה והבן המקסים שלי לוקח את התרופות בלי בעיה, הולך לחוגים, טיולים, חברים. זה לא עצר לנו את החיים.
אין לך מה לחפש בנתיים - אני מבינה שאתם עדיין בשלבי בירור, אז בנתיים אין לך מה לחפש. כשתקבלו אבחנה תוכלו להתחיל את המסע. החודש הראשון היה חודש מאוד קשה אצלנו - ממש עברנו תהליך של אבל. תאפשרי את זה לעצמך ואם תצטרכי תמיכה - כדאי מאוד לפנות למרכז אפילפסיה.