מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

רמי יולזרי
רמי יולזרי
מתמודד עם פוסט טראומה מאז מלחמת לבנון הראשונה, רץ למרחקים ארוכים , מאד .  אב ל-3 בנים, תושב נס ציונה, יזם חברתי , מנהל חברה משפחתית למחקרי שוק , ועוד 
עמותת נט
עמותת נט"ל
נט"ל, נפגעי טראומה על רקע לאומי, היא עמותה (מלכ"ר) א-פוליטית, אשר הוקמה על ידי ד"ר יוסי הדר ז"ל ז"ל, הוגה המרכז ויוזמו, ויהודית יובל רקנאטי, יו"ר העמותה. נט"ל הוקמה בשנת 1998 מתוך רצון להעלות למודעות הציבורית את תופעת הטראומה על רקע לאומי, קרי השלכותיו של הסכסוך הישראלי-ערבי, ולהבחין בין נפגעיה של טראומה זו לבין נפגעי טראומה כתוצאה מאירועים א
גלי דגן
גלי דגן
גלי דגן -סמנכ"ל שיווק והסברה בנט"ל
כמוניטראומה מטרור ומלחמהיותר מדרך אחת מובילה לפוסט טראומה

יותר מדרך אחת מובילה לפוסט טראומה

אנונימי
אנונימי
26/08/14 22:25
3 תגובות

מותו של ילד מפצצת מרגמה, לעיני בני משפחתו, הראה לכולנו את החומרים מהם טראומה עשויה. אך, ההפגזות היומיומיות ושיבוש החיים בדרום מזכירים לנו שיש יותר מדרך אחת להגיע למצב פוסט-טראומטי.

(1) יש את אלה שנחשפו ישירות לאירוע שהיה טראומטי עבורם, כמו נפילת רקטה (גם אם זו לא גרמה נזק); (2) יש את אלה שנחשפו באופן עקיף, למשל כאשר שמעו שאדם קרוב להם נפגע; (3) ויש את אלה, כמו למשל תושבי עוטף עזה, שחיים במצב כרוני של קולות ירי, נפץ והפגזות, חרדה מחדירות מתחת ומעל לפני האדמה – וזאת על פני ימים ושבועות.

הסוג הראשון הוא המוכר יותר, אך אנו מטפלים גם בשני הסוגים האחרים ויודעים שפגיעתם יכולה להיות רעה.


תגובות

אבי-1959
27/08/14 19:42

דניאל ,

 

מאוד חשוב שהעלת את הנושא, חשוב לעורר את המודעות מי הם גורמי הסיכון להגיע למצב פוסט טראומה.

 

לדעתי יש מודעות מאוד נמוכה בציבור הרחב שאינו משתייך למועדון. וכשאדם חווה ארוע טראומטי לא תמיד יודעים לקשר בין הארוע "להתנהגויות החדשות" ולא יודעים לפנות לגורם מקצועי שמתמחה בפוסט טראומה לקבל עזרה.

 

לאחרונה הכרתי אישה מקסימה שהיתה בזירת פיגוע ולא נפגעה פיסית ואובחנה כנפגעת פוסט טראומה וזכתה להכרת מוסדות וטיפול בהתאם לאחר כחמש שנים.  

 

חשוב לדעתי נפגעים או קרובי משפחתם יבררו איך אותו ארוע השפיע אליהם והאם יש מקום להתערבות מקצועית.

 

יש לי תחושה שכשיש פגיעה פיסית, מאוד ברור שאולי יש גם פגיעה נפשית ואותו נפגע במסלול טיפולי וגם הכיוון הנפשי נבדק. ולא בהכרח זה קורה עם יתר נפגעים פוטנציאליים שציינת.

 

כיצד הייתה ממליץ להתחיל תהליך איבחון, למי פונים איך פונים?

דניאל-איגר
28/08/14 20:38

איבחון מתחיל בפניה לכל איש מורשה מתחום בריאות הנפש, אבל, כפי שאתה אומר, לפעמים עובר זמן רב עד שמגיעים למישהו כזה. פניה לאיש מבריאות הנפש היא כבר סוג של מודעות, וכשזו איננה גם אין פניה. לכן, לדעתי את רוב הנפגעים רואים למעשה רופאי ה המשפחה בקופות החולים. הם אלה שצריכים לדעת שיש כאן אפשרות למצב פוסט טראומטי, והם אלה שצריכים להפנות לבריאות הנפש. דבר נוסף, יש כל הזמן להמשיך ולעורר את המודעות. נדמה לי שהתקדמנו כברת דרך מאד ארוכה במודעות. כיום, אפשר לשמוע על הנושא ברדיו, בטלוויזיה, בעיתונים, באינטרנט, בסרטים. מי שמתעניין באופן כללי בוודאי שמע משהו גם על זה. מה אתם אומרים, מה לדעתכם צריך לקרות כדי להגביר מודעות?

אבי-1959
31/08/14 22:31

אכן המדינה עברה דרך ארוכה מאוד במודעות לנושא ודוגמא טובה מאוד לכך כתבה שראיתי בטלביזיה לאחר המלחמה.

 

לראות ילדים קטנים מבטאים את מצוקותיהם , מדברים על צלקות וטראומות ורואים שעברו תהליך בעיבוד אם איש מקצוע.

 

היו כתבות במהלך המלחמה/מבצע בנושא זה והבולט מבחינתי כיוצא דופן היה אבא של הקצין הגיבור סגן איתן ובאולפן לצידו גם פרופסר שעובד עם יחידות של חיילים שחוו טראומה בקרב. חיבור לא כל כך טבעי לפני מספר שנים. וכך במהלך המבצע הנושא עלה וטוב שכך.

 

יש סטיגמה שלילית למרכזי טיפול בבריאות הנפש ולא פעם שמעתי מנפגעי טראומה שנמנעו מלהגיע לקבל טיפול כי לתחושתם מקומם לא שם. 

 

האם תוכל לפרט על האופן שבו נט"ל מסייע לפונים, לאחר פניה טלפונית למספר שפורסם במהלך המלחמה? מה התהליך שעובר הפונה?