מיקה 6 שלום,

ראשית מאחל לך ובן זוגך מזל טוב .

לפעמים נדמה לי בארועים אלה שבעלי השמחה הם האנשים הכי לחוצים והם האחרונים שנהנים, אוכלים. וזה לגמרי טבעי ומובן. צריך לדאוג לכל כך הרבה פרטים קטנים וגדולים שיצליחו, הכל צריך לתקתק.

שמחות במשפחות שחוו אובדן תמיד מהולות בעצב, גם זה מאוד טבעי.

מחוויה אישית אוכל לספר שתמיד בסיטואציות משמחות של לידה, יום הולדת, בית חדש ומה לא עוד אני באופן אישי נזכר בפיגוע הפרטי שלי ומרגיש תחושה דווקא מחזקת ואומר לעצמי זו התשובה שלי לטרור ואתם לא תנצחו אותי. רוצה לומר שהזכרון תמיד נמצא שם גם אם לא על פני השטח. בסיטואציות שכאלה כשזה צף אני מוליך את זה לכיוון של חוזק וניצחון. הנה אני שרציתם להרוג בכל זאת כאן ועכשיו...

אם זה נורמלי?? לא יודע? אני מניח שכן. לא פעם ראיתי דמעות בעיני בעלי השמחה והרגשתי שאלה לא דמעות אושר אלה געגוע ליקר שחבל שלא זכה ליום הזה.

מניח שהקרבה לצוק איתן תרם להצפת הנושא.

מאחל לכם את כל האושר שבעולם 

שלום מיקה 6,

ברוכה הבאה לקהילה שלנו. את מעלה שאלה חשובה, האם החרדה שמציפה אותך כרגע קשורה או לא לאבדנה של אחותך לפני 18 שנים. השאלה חשובה אבל אין עליה תשובה מיידית, למעט לחזור על מה שאבי88 גם אמר - שבמקרים רבים אנשים שעברו אירועים טראומטיים בחייהם נזכרים באירועים האלה באירועים של שמחה, ואולי אפשר להוסיף שבמיוחד באירועים של שמחה משפחתית (וחתונה היא בהחלט שמחה משפחתית).

יחד עם זאת, אין שום וודאות שזהו המצב, שיש קשר ישיר בין אובדנה של אחותך לבין המועקה שאת חשה כעת. בהקשר זה את כותבת: "התחלתי להרגיש רע, לבכות, להקיא, מרגישה לחץ בחזה - פאניקה של איבוד שליטה". האם את יכולה לספר אילו מחשבות ותמונות מלוות את 'ההרגשה הרעה'? מה זה בדיוק עבורך 'איבוד שליטה'? 

את כותבת גם שאין לך ספקות לגבי בן הזוג ושהוא: "תומך ואוהב ומנסה לעזור". בהקשר זה, האם את יכולה לספר מהי המשמעות של חתונה עבורך? וגם, בת כמה את ומהי הזוגיות הספציפית הזו עבורך?

הזכרת גם שלא התמודדת עם אבדנה של אחותך. למה את מתכוונת? איך כל זה היה עבורך?

כפי שאת רואה, אני רואה במה שקורה לך הזדמנות מסוימת (אמנם בעיתוי לא מוצלח) להסתכל לתוכך וללמוד משהו על עצמך שאולי קודם לא ידעת או הסתרת מעצמך. העובדה שבן זוגך אוהב ותומך ורוצה לעזור מקלה על התהליך הזה כי את יודעת שהוא מקבל אותך ואוהב אותך גם כשאת לא מושלמת.

אני מרגישה שאני צריכה תשובות כדי להירגע עצם העובדה שכשהלחץ בחזה עולה והמועקה מורגשת אני לא יכולה לשים את האצבע ולהגיד למה זה קורה לי ולמה בדיוק אני מרגישה ככה רק מחריפה את התחושה. אני בעיקר חושבת על יום החתונה שכך ארגיש במקום לפזר חיוכים, שאהיה עסוקה במה לא בסדר איתי, שזה יחריף ושהתקופה הזו המאושרת שבה סוף סוף אני זוכה להגשים את החלום הגדול שלי לבנות בית מתגשם, נהרסת בגלל המועקה הלא מזוהה הזו. אני בת 28 לא האמנתי שאמצא מישהו מושלם וטוב עבורי, בשבילי לבנות בית זה הדבר זה הייעוד, הרבה פחות מקריירה ודברים אחרים. יש לי המון תאוריות בראש אולי אני פשוט מפחדת להיות מאושרת? אולי אני מפחדת שכמו שהבית שלנו נהרס פתאום ככה ביום אחד גם הבית שלי שאני רוצה כל כך לבנות יהרס. אני כותבת את המילים האלה וגוש ענק עומד לי בגרון מפחד. פחד שבאמת זה יקרה. הוא גויס לעזה בזמן המבצע דבר שגרם לי להתפרק לרסיסים מפחד עליו. אולי שילוב כל האירועים עשה לי הצפה ועם מערבולת הרגשות הטבעית והלחץ מחתונה שיש לכל אחת פחות או יותר רק התעצם למימדים כאלה מקשים בגלל כל הנסיבות. סיכמנו (בן הזוג ואני) שאני צריכה ללכת לטיפול לדבר על הדברים, כי כשהייתי קטנה והאירוע המשפחתי שלנו קרה ובעצם הרס את הבית שהיה לי, אספתי את עצמי מהר מאד בתור ילדה והמשכתי הלאה בלי להביט לאחור, אמרתי שזהו זה חלק מהחיים ואין מה לעשות זה לא בידיים שלי מלבד להמשיך הלאה. והצלחתי הצלחתי לפתח קריירה והצלחה גדולה בלימודים וחברים ומערכות יחסים בלי שום בעיה. אם כך למה זה רודף אותי דווקא עכשיו? אני לא יודעת. הייתי רוצה לקבל תשובות אבל אני יודעת שאין, הייתי רוצה פתרון קסם וגם הוא חסר, הייתי רוצה שמישהו אובייקטיבי יגיד לי שהכל בסדר שזה טבעי ושאני לא יוצאת מדעתי אבל נדמה לי שגם על זה אף אחד לא ממש ירצה לקחת אחריות. מה שמשאיר אותי תקועה בסיטואציה ההזויה הזו בהרגשה שאני לא באמת יכולה לעשות דבר שיקדם אותי, מלבד לנסות ולדבר על זה ולחפש תשובה.

מיקה6 שלום,

נשמע שעוברים עלייך ימים לא קלים והדאגה שלך ממה יקרה ביום החתונה, ולאחריה, מאד מובנת. נשמע גם שאת אינטיליגנטית ומעמיקה ומוכנה היום לפגוש בתוכך דברים שאולי בעבר לא היית מוכנה, ומכאן המחשבה ללכת לטיפול. לדעתי, זה רעיון נכון וטיפול עשוי לשרת אותך טוב בהמשך החיים. אם את מרגישה מצוקה גדולה מאד ממש עכשיו תוכלי כבר עכשיו ללכת לכמה פגישות טיפוליות, למה לחכות?

מהתיאור שלך עולה גם שתמיד תיפקדת טוב, שיש לך כוחות רבים שיעזרו לך להתמודד. זה מאד חשוב.

 יתכן, כפי שאת מציינת בדרכך, שהדבר שאת פוחדת ממנו בעצם כבר קרה - 'הבית' כבר נהרס אז כשאחותך נהרגה, ואת חוויית ההרס הזה את שבה וחווה עכשיו שוב כשאת מקימה בית משלך. וגיוסו של בעלך לעתיד למלחמה בעזה הוסיף את שלו. הגוש בגרון כשאת כותבת על כך מרמז שזהו הכיוון, שיש שם המון דברים שעדיין לא פתרת או לא עיבדת. אבל, יכולים גם להיות דברים נוספים, לא הכל חייב להיות קשור דווקא לחוויה המאד קשה הזו של אבדן אחותך.

בכל מקרה, חשוב לי שתדעי שהמועקה שלך והפאניקה ותחושת חוסר השליטה הן הרגשות ולא עובדות. תמשיכי לדבר, תמשיכי לשתף אותנו, לספר לנו כל מה שעולה לך בראש, וכפי שכתבתי קודם - תוכלי ליצור קשר עם מטפל/ת כבר עכשיו. 

מיקה6 שלום, 

מה שלומך היום? 

לפני שאענה לשאלך "הייתי רוצה שמישהו אובייקטיבי יגיד לי שהכל בסדר שזה טבעי " מבקש להזכיר לך שאינני מומחה וגם לא אוביקטיבי . ישנם מספר נקודות שבהם אני יכול להתחבר לתחושותיך ומבין אותך.  תיאורך נראה בעיני טבעי אולי בגלל שאני כנפגע טרור לא אוביקטבי . אבל מה זה משנה, מדינת ישראל אחת המדינות שיש בהם הכי הרבה נפגעי פוסט טראומה. בהגדרה פסט טראומה תגובה טבעית של הגוף למצב לא טבעי. 

במבצע אחרון בעזה  בין ההרוגים היו לוחמים שעמדו להנשא וסיפורם דווח בהרחבה. נראה לי מאוד טבעי שאת שחווית אובדן בגיל צעיר ,מקרים  המצערים  אלו מאוד  מוחשי ויכול להכניסך לחרדות במיוחד כשחתן המיועד מגוייס לעזה. 

אני יכול לספר לך מניסיוני שלא פעם במהלך ה22 שנה האחרונות אני מהתעורר מחלום שאת רובו אני לא זוכר אבל הפריימים אחרונים קשורים לארוע חבלני, לא בהכרח במקרה הפרטי שלי. לא יודע להגיד מה עוד אני חולם כשאני לא מתעורר ולא יודע להגיד כיצד כל מה שעובר בראש מאחורי הקלעים משפיע ביום יום.

כן יודע לספר לך שהרבה מאוד שנים לאחר הפיגוע , תפקדתי מצויין, ללא צורך בתמיכה נפשית כל שהוא. ודווקא עכשיו לאחר כל כך הרבה שנים הרגשתי שיש מקום לבדוק את הנושא ומשתתף בקבוצת תמיכה לנכי פעולות איבה. אולי יפתיע אבל ישנם איתי נפגעים משנות ה 70 וגם 60 ולאו דווקא נפגעים חדשים. מה היה הטריגר שגרם לי לחשוב אני זקוק לטיפול? קשה לדעת.. 

מה גרם לי לחוות התקף חרדה פתאום משום מקום ברור ולחוש את מה שאת מתארת דווקא בשנים האחרונות ולא מוקדם יותר? לא בטוח שאני יכול להסביר. לאחר מספר שבועות  נדמה היה לי שאולי מצאתי את הגורם לכך. שחרור רוצחים המסיבי שהיה בשלוש פעימות. אך כשאני הייתי בתוך זה לא ממש יכולתי להצביע מה הסיבה.

אין לי ספק שאובדן אחות בגיל כל כך צעיר בארוע טרגי שכזה השפיע אליך והשאיר צלקות. יודע שבאותם השנים פחות התמקדו גורמי סיוע באחים. אף פעם לא מאוחר ונראה מאוד טבעי לפנות לגורם מסייע.

אגב חתונה... הוזמנתי לחתונה של זוג ששניהם איבדו אחים במלחמה. והם בחרו כל אחד לחוד לומר מספר מילים לזכר אחיהם מתחת לחופה. לא נשארה אף עין יבשה אך זה היה מאוד טבעי ומתקבל אף מתבקש. ובכל זאת הייתה חתונה שמחה.

שוב אני מאחל לך הכנת קלות, שהכל יעבור כפי שתכננתם. ומיטב הברכות לזוג הצעיר.

אבי88