שלום נשמה יפה,

מצער לשמוע שאת חווה כאלה סיוטים. לחלומות שפה משלהם, והם מבטאים דאגות ועניינים שונים שלנו שהם לרוב בלתי מודעים לנו בשעות הערות. מכיוון שאין לנו שליטה עליהם (אנחנו הרי ישנים) אין דרך מיידית לעצור תוכן כזה או אחר בתוך החלום.

על מנת להבין מעט יותר, האם את יכולה לספר מתי התחילו החלומות הללו? וגם, האם לפני שחלמת על טרוריסטים היו לך סיוטים אחרים?

שלום נשמה יפה,

אפקטיביות של טרור הוא לא בכמות בני האדם שמצליחים הטרוריסטים אלא בהצלחתם להגיע לתודעת הציבור ולזרוע פחד ואימה. התקשורת בארץ וגם בעולם מתיחסים לפעולות טרור שבהם מתים או נפגעים בהבלטה יתרה בלי שום פרופורציה בהשוואה לארועים אחרים שבהם נהרגים אנשים לדוגמא תאונת דרכים.

בלתי נמנע שאפשרות לפגיעה בארץ מטרור מוחשית ויתכן ובתת מודע יש לך את הפחד מפגיעה שלך או משפחתך.

גם אני לא פעם מתעורר והשניות האחרונות של החלום שאני זוכר קשור לפעולת טרור ולא בהכרח דומה לאופן שבו אני נפגעתי. מה שכן הפתיעה אותי שבתקופת מלחמת צוק איתן למשל לא היו לי חלומות כאלה כלל. אולי בתת מודע חשתי יותר מוגן דווקא בתקופה זו??

האם את אקטיבית בחלומות אלה? יש לך יכולת שליטה על העלילה ? קורה שאת מעירה את עצמך במטרה להירגע- "זה רק חלום"?

הי,

תודה לכם על התגובות, רק לראות שיש משהו שתומך בי עושה לי טוב על הלב.

אני לא יודעת ממתי התחילו הסיוטים, כנראה מאז ומתמיד הייתי טיפוס היסטרי, מאז שאני זוכרת את עצמי אני מפחדת מהחושך-ועדין, למרות שאני כבר בת 20!! לפני המלחמות באו סיוטים בתאונות דרכים. לא הייתי מסוגלת ללכת לישון כשידעתי שמישהו מחוץ לבית. כשההורים שלי היו יוצאים בערבים, הייתי מחכה בחלון עד שהייתי רואה את הרכב נכנס לחניה, והייתי רצה למיטה, עושה את עצמי ישנה.....

אני לא חושבת שאני יכולה לשלוט בחלומות שלי או מתי להתעורר מהחלום, לפעמים אני מגיעה למצבים שבהם אני מתעוררת ומתחילה לבכות, אני חושבת שזה יותר בכי של הקלה-לגלות שזה היה חלום ולא מציאות...

שלום נשמה יפה,

נשמע שאת 'סוחבת' איתך שנים רבות של דאגות וחרדות כאלה, וזה באמת קשה ומכאיב. חשוב שתדעי שזה לא סתם. זאת אומרת, יש בתוכך משהו שמבקש לעצמו ביטוי ומקום בנפש, אפילו שהוא גורם לך סבל וצער.

האם ניסית פעם לטפל בזה? האם פנית פעם לפסיכולוג/ית? איני יודע באיזה אזור את גרה, אך ישנם אנשי מקצוע מורשים מתחום בריאות הנפש בכל רחבי הארץ. גם דרך קופת החולים אפשר לפנות ולבקש להיפגש עם פסיכולוגים. זה חשוב לדבר על הנושא ולפתוח אותו ולנסות להבין את הפחד הזה שמשתולל אצלך בפנים ובא לידי ביטוי בסיוטים ובדאגות האלה.

בינתיים, האם את יכולה לספר קצל על עצמך? למשל, איזו משפחה יש לך, והאם הקשרים במשפחה קרובים, האם יש לך חברים וחברות שאת מרגישה איתם בנוח, איך היה לך במסגרות כמו בבית ספר או במסגרות של עבודה או צבא, או כל דבר אחר שבא לך לספר שמתקשר אצלך לחרדות האלה ולאיך את באופן כללי.