מנהלי קהילה
מובילי קהילה
אשתי סובלת מבולימיה. מבקש עצה
בס"ד
שלום לכולם.
קוראים לי מ. מאיזור ירושלים
התחתנתי לפני שנתיים. תחילת הנישואין היו קשים מאוד. אשתי היקרה היתה ללא סיבה מיוחדת מסתגרת אם עצמה בהפגנתיות אל חדר השינה ומתלוננת שאני לא בסדר. הדבר היה קורא בתדירות גבוהה. כל נסיונותיי לפייס אותה ולשמח אותה היו לשווא.
היא נהגה בשליליות קיצונית מאוד כלפיי.
היו מקרים קשים מאוד המכוונים כלפיי שאני נמנע מלשתף. לא הבנתי למה היא עושה את זה!
היו מקרים בהם היא נסתה להתאבד. לקחתי אותה לפסיכיאטר,היא לא שיתפה פעולה. הפסיכיאטר אמר לי שהיא צריכה לקחת כדורים בשעה שהיא מרגישה שהלחץ עולה, ובנוסף להיפגש אם פסיכולוג.
לאחרונה גיליתי את התמונה והבנתי את מצבה.
כך הסיפור.
כשאישתי הייתהבת 14 היא עלתה במשקל. המשפחה היו צוחקים עליה ומבקרים אותה בצורה קשה שתפסיק לאכול. היוקוראים לה שמנה וכו' בביקור אצל חברה דימו אותה לעינייה הורי החברה לאדם שמן מאוד. הדבר פגע מאוד בדימוי העצמי שלה ומכאן והלאה היא התחילה בשביתות רעב שלפעמים נמשכו יומיים ושלוש בלי להכניס כלום אל הקיבה. היא הייתה הולכת למרחקים ארוכים ,אל בית הספר וחזרה (מרחק הליכה של שעה לפחות). הייתה עושה ספורט וכו'
היא ירדה במשקל בצורה מאוד מהירה וקיצונית.
בגיל 16 היא ישבה אם 'חברה' במסעדה וסירבה לאכול, החברה אמרה לה שתאכל והיא תלמד אותה להקיא את האוכל. החברה לימדה אותה להכניס את האצבע ולהוציא את האוכל החוצה. מאותו יום ועד היום עברו 7 וחצי שנים בהם אשתי מוציאה את האוכל בהקאות. החברה איננה יודעת שהיא המשיכה אם זה,וכן המשפחה אינה יודעת שהיא עושה את זה. 7 וחצי שנים היא מתמודדת לבדה אם בולמיה. המשפחה שהיתה יורדת עליה שהיא שמינה החליפה את דעותיה ועכשיו מציקים לה שתאכל!
הבנתי פתאום מהיכן נובע הלחץ,העייפות והחוסר מצב הרוח של אשתי.
היום אנחנו נמצאים בהפסקה, אינני יכול להתמודד יותר אם הדיכאון הזה, חיי אינם חיים.. אני סובל מהתפרצויות בלתי נשלטות מכיוונה (שלא באים מאשמתה,אלה מחוסר היכולת שלה להתמודד)
הקושי הגדול ביותר שלי הוא שהיא מאשימה אותי בכל מצב ובכל התפרצות שלה.
ניסיתי לעזור כמה שיכלתי (באותם רגעים בהם גיליתי את המצב), עודדתי ואמרתי שהיא יפה וטובה,אם היא 10 קילו יותר או 10 קילו פחות היא אותו אדם טוב ומיוחד. אם יש 10 אנשים שאמרו לה שהיא אינה טובה איך שהיא נראית, יש מליוני אנשים שלא אמרו לה, מי אמר שדווקא ה10 צודקים ולא המליונים?! את נפלאה ונשארת נפלאה איך שאת. אני מבין אותך ואת כאבך תרגישי בנוח אני לצידך. הבעתי את התפעלותי מכך ש7 שנים היא שומרת את הדבר בבטן בלי עזרה מאף אחד ואמרתי שזה רק מעיד על כוחות נפש אדירים שילדה יכולה לשרוד במצב כזה לבד ולהישאר חזקה
אם מישהו יכול לכוון אותי מה אפשר לעשות במצב הנתון הודה לו מאוד!!
וכן אם יש מישהי שעברה מקרה דומה והחלימה ורוצה לעזור תהיה משכורתה שלימה בשמיים,אני מאמין שאשה כזו יכולה לעזור מאוד
מי שעבר במבוך יכול ללמד אחרים לעבור את המבוך יותר מאנשים שלמדו על המבוך ולא עברו אותו.
ורד עזריאלי
שלום מ:
קראתי את מה שכתבת ואני יכולה לומר שהרגשתי שני דברים: האחד הזדהות עצומה עם הכאב שלך והשני התפעלות ממסירות הנפש שלך לאשה שאתה נשוי לה רק שנתיים ואילו כל השנתיים מלוות בסבל ובכאב.
אין ספק שאשתך סובלת מאוד ומתמודדת עם הפרעת אכילה קשה ומצוקה נפשית וכן אתה נאלץ להתמודד עם קושי עצום.
זה באמת מעורר הערכה האמפתיה שלך לרעיתך, החום שאתה מעניק לה, היכולת שלך למצוא בה כוחות ולנסות לעזור לה.
אני רק חושבת שאשתך באמת זקוקה לעזרה מקצועית.
ומה לגבי זה? ציינת שהומלץ לה טיפול תרופתי וכן טיפול רגשי ע"י פסיכולוג? האם היא שיתפה פעולה? מה העמדה שלה לגבי הבעיה שלה? האם היא מודעת לכך ולהכרח לקבל סיוע מקצועי?
האם מעבר אליך יש גורמי תמיכה נוספים, האם המשפחה מסייעת או חברים? מישהו שגם יכול לעודד אותה לקבל סיוע.
אגב, יש היום מרכזים להפרעות אכילה שגם יכולים ליעץ ולתמוך. גם באתר זה יש פורום של הפרעות אכילה אם תרצה לפגוש אנשים שמתמודדים עם בעיה דומה.
אשמח שתשתף.
אלכסנדר2
אתה מלאך ובדרך הטבע כל השנים לא יהיה לה סיפוק אלא תמיד אתה תעודד וכמה ששאתה תעודד זה לא יספק אותה. אז אם ה' נתן לך אותה לאשה יהיה לך את הכוחות להמשיך הלאה. תתפלל שהיא תסכים שפסיכיאטית תטפל בה.