מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ורד עזריאלי
ורד עזריאלי
עובדת סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית. בעלת ניסיון רב בתחום האונקולוגיה ובריאות הנפש. כיום עובדת כפסיכותרפיסטית בעמותת "בית חם".קליניקה פרטית בירושלים.
לנה קורץ
לנה קורץ
מטפלת ויועצת במיניות, יועצת מיניות באגודה למלחמה בסרטן. מלמדת בחוג ללימודי המשך של עבודה סוציאלית, בקורס טיפול מיני כללי ובקורס טיפול מיני לאנשים עם צרכים מיוחדים, אוניברסיטת בר אילן ואוניברסיטת חיפה. בוגרת אוניברסיטת תל אביב: B.A בסיעוד. בוגרת אוניברסיטת חיפה: MA בבריאות נפש קהילתית. בוגרת קורס לטיפול מיני באוניברסיטת בר אילן. התמחות בטיפול מיני במרפאה לטיפול מיני, בית חולים "מאיר" כפר סבא. לינק לאתר שלי http://www.lenak.co.il/
שלומית שדמון-אזרד
שלומית שדמון-אזרד
אנתרופולוגית רפואית מנהלת מערך התמיכה בארגון הישראלי לבני משפחה מטפלים בישראל CareGivers Israel שותפה לכתיבת מחקר (מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל) על בני משפחה מטפלים בדמנציה בארץ ובעולם בעלת ידע מניסיון כבת משפחה מטפלת- Caregiver

מובילי קהילה

רם בלס
רם בלס
יו"ר מתנדב בעמותת ענבר למחלות ראומטיות, אוטואימוניות ודלקתיות. מטפל כבר למעלה מ-20 שנה באישתי ומתמודדים יחד עם ראומטיק ארטריטיס (RA).
כמוניבני משפחה מטפלים איך נכון לספר לילדים על התמודדות עם מחלה כרונית

איך נכון לספר לילדים על התמודדות עם מחלה כרונית

גילה
26/01/15 10:35
3 תגובות

של ההורה?



הילדים בני 8,6



מצד אחד הם מבינים ורואים שקורים דברים (תרופות כאבים לפעמים עזרים כאלה ואחרים לפעמים העדרויות פתאומיות...<רופא, אשפוז>). מצד שני אני לא רוצה להלחיץ אותם..



איך מוצאים את שביל הביניים?



אני בעד פתיחות בבית ובלי סודות ומצד שני לא רוצה להלחיץ



באה מבית פולני בו לא מדברים על מחלות (וכסף) ליד הילדים



אולם אני לא חושבת שזה נכון ההסתרה.



מה עושים?



תודה!!



תגובות

שלום גילה:

אני בהחלט מבינה את הקושי שלך לספר לילדים קטנים על מחלה. יש לנו מן חלום כזה לשמור על הילדים שלנו ולחשוף אותם רק לחוויות חיובית, אולם המציאות מצריכה אותנו לעמת אותם לעיתים עם מציאות שהנה פחות חיובית.

התחושה שלך לגבי אי הסתרה היא מאוד הגיונית. שכן למעשה מדובר במחלה כרונית ולא אירוע חד פעמי שאולי ניתן להסתירו. כמו כן מדובר בהורה שהוא הדמות העיקרית והראשית בחייו של הילד.

לילדים יש חיישנים והם מבינים ויודעים שמשהו קורה הגם שלא משתפים אותם ואז נוצר מצב של פחד ואיום גדול יותר כי משהו שאינו מדובר ומעורפל הוא יותר מאיים ומפחיד. מעבר לזאת יש מסר שאי אפשר לדבר על הדברים ולשתף בקושי. על כן, לדעתי מאוד חשוב כן לאסוף את הילדים לשיחה (את שניהם ביחד כדי שישמעו אותו דבר ויחלקו אחד עם השני), רצוי שהשיחה תהיה בשעות אור ולא בחושך (פחות מאיים) באוירה נינוחה ומשפחתית, גם חשוב שתהיה תמציתית ולא ארוכה מדי ושתהיה אפשרות של מפלט (נניח אם ירצו בשלב מסוים ללכת לשחק וכו'- זה בסדר זה דרך שלהם להתמודד).

חשוב לומר בפשטות ובמילים ברורות כמה מילים על המחלה, לדבר בצורה מוחשית - לומר באיזה איזור בגוף מדובר כדי שיהיה להם יותר נהיר ומובן, להסביר להם במה זה מתבטא (עזרים וכו'), לגבי אשפוזים חשוב להכין בסמוך לאשפוז ולומר בכמה זמן מדובר ולהדגיש שבעוד זמן קצר (אם זה נכון) תחזרו הביתה.

לכמובן, לא לרדת אתם לעומקם של פרטים ולא להציף אותם, להדגיש את החלקים האופטימיים, איך כן אפשר לתפקד עם המחלה, לנסות שלמור במידת האפשר על שגרת החיים.

ילדים מקשרים הרבה פעמים מחלה עם מוות, אז כמובן אם חלילה אין כאן איום מיידי על החיים, אז לומר להם (אם הם שואלים) שזאת מחלה שלא מאיימת על החיים.

ועוד דבר חשוב לומר להם שזה מחלה של גדולים בשונה ממחלות ילדים (כמו שפעת וכו')

רצוי לשתף גננת/מורה בביה"ס ואפילו רק לידיעה.

ולדעת שזאת לא צריכה להיות שיחה חד פעמים, אלא בהמשך יעלו שאלות (אפשר גם להזמין אותם לשאול).

איך זה נשמע לך?

בהצלחה.

 

אפרת_זיו
29/01/15 14:36

תודה נשמע הגיוני וטוב. אני לא רוצה להכניס אותם לחרדות. האם נכון לא לעשות טלפונים מול רופאים וכדומה וסידורים רפואיים לידם או איתם?

שלום גילה:

אני חושבת שכל מקרה לגופו.

ככלל הילדים נמצאים בבית וכפי שציינתי קולטים מה מתרחש.

אפשר לשוחח עם רופאים ולעשות סידורים, אולם כמובן זה תלוי במה זה כרוך.

אם מדובר בשיחה רגישה יותר, שאת לא יודעת בדיוק לאן תתגלגל, שאת רוצה לקבל מידע רגיש וחדש אז אולי כדאי לעשות אותה בפרטיות.

ככלל חשוב לשתף את הילדים, אולם לא להציף אותם במידע, לספר להם בפשטות ובתמציתיות ולא להיכנס עמם לפרטי פרטים. וכמובן לשמור על רוח אופטימית ושמחה בבית ועל השגרה במידת האפשר.