היי פנינה27

כבר התחברתי לפוסט שלך כי השעה 4.5 חביבה גם אלי ולא מבין למה דווקא 4.5....

שנית אני קורה לא מאט פוסטים ואף פעם לא התחילו עם משפט בסוגריים.

זה מרמז שאת מיוחדת ומסקרנת.

לעצם העניין, האם את יכולה להצביע על הטריגר לסיוטים עכשיו בלילות האחרונים.

איך את מתמודדת עם הסיוטים, אני מתכוון ממש באותם הרגעים שאת בתוך זה.

חצי נים לא נים, מכוונת את התסריט? משפיע על המשך החלום?

מתחבר לסיפה של הפוסט שלך, גם אני נמנע מלשתף מה עובר אלי.

נדמה לי שאנחנו לא יחידים, וזה מחנה משותף ללא מאט בעל טראומה.

אם תירצי תנסי להאזין לקליפ שצירפה דינה ראלט קצת יותר למטה.

מרגיע ונותן מנוחה.

אהיה כאן לשמוע ממך

אבי88

היי אבי,

טריגר אני לא יודעת בדיוק..

אני חושבת שזאת תקופה ממש לחוצה ...וכמובן שכל פעם שמשהו קורה מסביב זה לא ממש עוזר ..

סיוטים וזכרונות :צריך לתת להם לעבור ולא להפריע להם לפחות אצלי זה ככה -אם אני מפריעה לזה זה יבוא בסוף יותר גרוע.

אני לא משתפת מסיבה מאוד פשוטה : אין לי כוח לשמוע מה אנשים חושבים על איך שאני מרגישה וגם אין לי אנרגיה להתמודד עם אנשים שחושבים שלהגיד לי שזה היה ממש מסוכן ואיך הם מרגישים לגבי זה יכול לעזור לי.

מצאתי את המקור בעיה - לפני שבוע עשיתי סדר בחדר -התיק רחצה מהקיץ הקודם עמד במקום בולט מדי ככה כמו שהוא(כן נו מודה שלא פתחתי אותו אפילו ) אני עכשיו מוציאה ממנו הכל ..

מה מסמל תיק הרחצה עבורך שגרם לדעתך לזה? אי שיתוף הסביבה וגורמים לכך ממש ברורים לי ואת לא יחידה עם תחושות אלה. אינני איש מקצוע בתחום הנפש אבל זיהיתי שיש יותר מגורם אחד לאי שיתוף. מצאתי שככל שמלחיץ/מעצבן שיתוף קרובים כך מרגיע ומשחרר שיתוף ורצוי למצוא פורום מתאים. מוזמנת כאן. לסיוטים תקופות גהות ושפל , נדמה לי שזה מותנה במספר גורמים כמו שאת מציינת גם לחצים בתחומים שלא קשורים וגם הקשרים לגורם הטראומה במישרין או בעקיפין. לי מאוד עוזר אם אני יודע מה הטריגר. סוג של אמירה לעצמי , יש סיבות מוצדקות חביבי אתה לא מתחרפן...

יש סיבות  מוצדקות והאמת שלצערי אחרי הקיץ שעבר מאוד קל לי להדוף את הטענה שאני לחוצה ..   היו הרבה יותר מדי אירועים שכולם היו פשוט בשוק מהם ואני פשוט אמרתי שאמרתי שזה מה שיקרה ואף אחד לא הקשיב לי .. מקומות שישנו בהם והתברר שזה לא נחשים בריצפה ששגעו אותנו ...

רגעים שאני לא יודעת איך הצלחתי לתפעל אותם בכלל ... והייתי משתפת רק שהתגובות  מחרפנות אותי יותר מהזכרונות: כן הסתכנתי לעוד  מישהו יש מה להגיד לגבי זה?!ברצינות מישהו חושב שלהסביר לי שזה היה מסוכן עוזר לי ? אני יודעת שזה היה מסוכן תשאלו את כל מי שהיה שם  העובדה שיצאתי לבד אחרי שאמרתי למי שהיה לידי שאין סיבה ששנינו נסתכן - הבנתי מה אני עושה .  אז כן אני בקושי משתפת כי זה לא עוזר  לי , אף אחד כמעט (אחת החברות שלי דווקא ממש בסדר בתגובה שלה) לא עצר רגע לנסות באמת להבין אותי .  כולם עסוקים בלהביע את הפחדים שלהם  לגבי סיכון שאני לקחתי, מה הם רוצים שאני אעשה ?!

הייתה אזעקה אחת שעמדו לידי  מדרכים(לא בא לי שידעו על איזה מקום או מסגרת מדובר ... לא רוצה שידע איך אני מרגישה) ואחד מהם  שאל אותי אם זה טעות  ודווקא אני עם כל ההיסטוריה שלי , אומרת לו מה לעשות "קודם תכניס את החניכים למקלט אחר כך תבדוק אם זאת טעות" אגב שום טעות שלא נדע כמה קרוב זה היה..

התיק רחצה :

שני דברים מרגיעים אותי אחרי מצבי חירום מקלחת טובה וגלידה..זה לא שיצא להשתמש בתיק הזה יותר מדי  אבל  זה היה המסתור של כל מיני דברים (רגיעון לדוגמה  ובשלב מאוחר יותר טיפות אוזנים ..)

את התיק שלי ואת הפק"ל חובש הייתי מוכרחה לארגן אחרי שנגמר הקיץ אבל מה שלא היה חובה נשאר כמו שהוא  הפעם הראשונה שיצאתי ליותר מארבעה ימים  רצופים מהבית מאז הייתי לפני כשבועיים ... 

ודאגו להפתיע אותי כי ידעו שאני לא אסע אחרת חזרתי ממש חולה הגוף שלי התעצבן  על זה ..

וכן גם בדיוק התחיל הקיץ ולא שקט מסביב ואני צריכה להתחיל עוד קיץ  ואין לי כוח לזה , מודה , פשוט אין לי כוח .זה כמו לצפות בשידור חוזר של סרט  ממש גרוע  בידע שהגירסה החדשה לא באמת יותר מוצלחת .

את יודעת במצבי סכנה אנשים מגיבים בצורות שונות ולפעמים אותם ההחלטות שמתקבלות בשברירי שניה קובעים גורלות.

אני מתחבר להתעסקות שלך בסיטואציה שבפתח המקלט ואני מבין שבאחריותך גם היו חניכים. מה שהופך את הסיטואציה למורכת יותר.

במקרה שלי שהייתי לבד, חודשים אחרי זה אותם הרגעים עברו מול עיני בלופ אין סופי, כל הזמן.

כאילו לשחזר ולבחון מה היה, איך פעלתי? האם יכולתי לפעול טוב יותר?  בסוף תשובתי לעצמי היתה כמו שלך.

מה שקובע זה מבחן התוצאה, אם יצאתי בחיים כנראה שפעלתי בסדר.

גם במקרה שלך אם החניכים ואת יצאתם בשלום, אין תשובה טובה יותר.

אפרופו דברים שמרגיעים , לא אשכח את הדוש הראשון בבית החולים, והאמבטיה הראשונה בבית.

זה אפקט מחזיר לחיים, מחזק.  

את ברת מזל שיש לך חברים שמפתיעים ומושכים אותך החוצה לטיולים ולכיף. לנפגעי טראומה יש נטיה להסתגר ולצאת רק כשמוכרחים  עבודה , לימודים וכ"ו. טוב לצאת , לכיף וזה בסדר שזה קורה בזכות החברים שלפעמים נדמה לנו שלא מבינים אותנו. הניסיון שלהם לעודד, לעזור לא תמיד מצליח. כאן בקהילה יש מדריכים ובין היתר כיצד לסייע לקרוב עם פוסט טראומה. ממליץ גם לך לקרוא את המדריכים.

http://www.camoni.co.il/index.php?idr=400&p=209783&pt=281

קראתי את התגובה שלך ואת המדריך ושוב את התגובה שלך.

תודה(ברצינות לגמרי) 

אני לא בדיוק יודעת למה אבל משהו בתגובה שלך הלא שיפוטית ולא מפחידה יותר מאירוע עצמו(כמו מה שיש לי מהסביבה), מרגישה את היכולת לקחת אוויר לרגע אחרי כמה ימים שלא.