מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר יעל בר-זאב
רופאה, מומחית בבריאות הציבור, עם מיקוד בתחום קידום בריאות ורפואה מונעת.  אני יועצת לגמילה מעישון, ויו"ר החברה הרפואית למניעה ולגמילה מעישון בהסתדרות הרפואית בישראל. במרץ 2019 סיימתי דוקטורט מאוניברסיטת ניו-קאסל באוסטרליה שהתמקד בשיפור הטיפול לגמילה מעישון שניתן לנשים הרות אבוריגיניות מעשנות. עם חזרתי לארץ השתלבתי כחוקרת ומרצה בכירה בבית הספר לבריאות הציבור, הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית
נילי בראון
נילי בראון
מטפלת בהתמכרויות, יועצת ומנחת קבוצות מוסמכת לגמילה מעישון, מדריכה במיומנויות הראיון המוטיבציוני. עובדת במוקד הלאומי הטלפוני לגמילה מעישון של משרד הבריאות. בעלת תואר ראשון בלימודי התמכרות (BSc Addiction Studies) מאוניברסיטת לידס באנגליה. 

מובילי קהילה

מוג'ו
מוג'ו
מאובחן עם טרשת נפוצה אבל הוחלט ביני לביני לא לתת לזה להשפיע עלי. התחלתי לרוץ, הפסקתי לעשן (דבר שמתגלה כאתגר לא קטן) ובוחר בחיים. 
Yael Ya
Yael Ya
שלום, שמי יעל, ואחד הדברים שאני הכי גאה בהם בחיי הוא שהפסקתי לעשן לפני 8 שנים עישנתי קופסה וחצי ליום, עישנתי הרבה מעבר למה שבכלל רציתי ואפשר בהחלט לומר שהעישון השתלט לי על החיים- על הארנק, על מע' העצבים, על האישיות, ולמרבה הצער גם הרס בגופי מספר חלקות טובות לאחר מהפך בכל צורת החשיבה שלי- יום אחד הצלחתי לנתק את השלשלאות ולצאת לחופשי - וואוו- זה התגלה לי כדבר הכי טוב שאי פעם עשיתי עבור עצמי, ואני עדיין נהנית מהתגמולים הרבים של היותי לא מעשנת וחייבת לזה תחושת שפע, בריאות ושגשוג אז כן, יש כזה דבר להפסיק לעשן בהצלחה, מוזמנים להצטרף אליי. זה תענוג אמיתי :-)
כמוניגמילה מעישוןצריכה עצה דחוף

צריכה עצה דחוף

08/04/16 17:37
20 תגובות

אני גמולה כבר חודשיים וחצי. אני עוברת בימים האלה דיכאון וחרדה ממש אבל ממש קשים. בכל הגמילות הקודמות שלי בשלב הזה בערך חזרתי לעשן. ברור לי שאם אני אחזור לעשן אני ארגיש הקלה גדולה.
כנראה שאני טיפוס דיכאוני בכל מקרה אבל הגמילה כל כך מעצימה את זה.
מה לעשות? אני ברצינות חושבת להדליק סיגריה ולגמור עם הטרוף הזה


תגובות

עופר11
08/04/16 20:12

היי
אני ממש לא נותן לך מידע רפואי או מדעי ,מנסיוני בלבד ישנם משברים במחזויריות של שלושה חודשים ובתחילה של הגמילה מופיעים התקפי חרדה ודאונים ,ישנו חוסר ביטחון שמשפיע על הנפש מערערת אותה קלות .
עצתי היא לתת לזמן לעשות את שלו ולהתמודד מול החרדות ללא קשר לסיגריות .כולנו יודעים שהסגריות לא עוזרות בכלום למעט להרגיע את הלחץ ועצבים שהם עצמם מייצרים לנו בגוף וגורמות לנו לשוב לעשן עוד ועוד .
עצתי שתמתיני לעצות נוספות של הצוות שמלוים אותנו הם המומחים בנושא ובכלל
בהצלחה ✌

noa76
09/04/16 0:50

עופר תודה, זה מאוד מעודד אותי מה שכתבת באמת חשבתי שרק אצלי זה ככה, כי אף אחד מהנגמלים שאני מכירה לא מתאר הרגשה כזאת כמו שלי.

נועה שלום,

ברוכה הבאה לקהילה שלנו. יש קשר הדוק בין דכאון ועישון. עישון הוא בהחלט סוג של טיפול עצמי בדכאון, ובהחלט יש קשר בין עישון ודכאון. מי שמעשן הוא בעל סיכוי גבוה יותר לחלות בדכאון, ולמי שיש דכאון יש סיכוי גדול יותר להיות מעשן. אבל הוכח חד משמעית שלטווח הארוך מעשנים שמפסיקים לעשן חווים שיפור במצב הרוח, ירידה בחרדה, ושיפור במצבם הנפשי הכללי. בטווח הקצר (כמו אצלך של חודשיים-שלושה) בהחלט יכולה להיות החמרה ודווקא הרגשה רעה, אבל מי שמצליח להחזיק מעמד זה משתלם לו.
אני מציעה לך לפנות לרופא המשפחה ולשקול טיפול נגד הדכאון. יש גם תרופה לגמילה מעישון שהיא בעצמה גם טיפול נגד דכאון (2 ציפורים במכה אחת - תעזור להפחית חשק לסיגריה וגם תשפר מצב רוח) - זייבן.
להרבה אנשים יש התנגדות לקחת תרופות אבל אם תחשיבי על זה - בפועל מה שעשית זה טיפלת בעצמך עם "תרופה" מזיקה בעלת 7000 כימיקלים שונים... שאמנם עוזרת לדכאון אבל עלולה לגרום לך מחלת לב וסרטן...
במקום זה תוכלי לקבל תרופה שנבדקה מחקרית, לא תגרום לך סרטן או מחלת לב ותשפר לך את המצב רוח?
מה את מעדיפה?

noa76
09/04/16 0:48

אני באמת מטופלת בזייבן. כל הזמן הזה אני לא ממש הייתי בטוחה שהחרדה שלי קשורה לעישון, כי זה מרגיש כאילו אני מדוכאת בכלל מסיבות אחרות ואני בכללי לפעמים אדם קצת פסימיסט. אבל באמת בכל הגמילות מגיעה איזו תקופה שהכל נראה לי כל כך שחור. וזה דווקא מרגיע אותי מה שכתבת וגם מה שכתב עופר שדיכאון כזה אופייני לגמילה ושזה מקובל שזה תוקף אחרי 3 חודשים ושזה לא בדמיונות שלי.. אבל רק תגידו לי מתי לכל הרוחות זה עובר המצבי רוח האלה? תמיד בתקופה הזאת של כל הגמילות נשברתי. יש רגעים שאני חושבת שעדיף להיות אדם מעשן מאשר להיות כל כך חרדתית.

הי נועה,

שמחה לשמוע שאת מטופלת בזייבן. ממליצה לך לדבר עם רופא המשפחה ולשקול להמשיך את הטיפול מינימום לחצי שנה (ולא לפחד גם ליותר זמן אם צריך). תשקלי גם להתייעץ עם רופא המשפחה לגבי החרדות. את אף פעם לא חייבת לקבל המלצה לטיפול תרופתי אבל לא יזיק להתייעץ ולשמוע מה יש לו/לה להגיד.

זה שאת יודעת שכל פעם שאת נגמלת אחרי חודשיים-שלושה מגיעה תקופה קשה שאת סובלת מהתסמינים הללו זה מצוין, כי זה מראה שזה בהחלט קשור לגמילה אצלך ועכשיו פשוט צריך למצוא את הדרך הטובה ביותר עבורך להתגבר על התקופה הזאת. רוב התסמינים הללו חולפים אחרי כמה חודשים. הבעיה שקשה להגיד בדיוק כמה - יש שזה יהיה קל יחסית ויחלוף תוך שבועיים, ויש שזה יקח 3-4 חודשים. יש גם אנשים שסובלים מזה בשנה הראשונה.

לפעמים העישון מסתיר חרדות/דכאון שהיו שם לפני ובעצם טיפלת בעצמך בתסמינים הללו מבלי לדעת עם העישון. במצב כזה הגמילה מעישון "מגלה" את התופעות הללו שבפועל היו קיימות לפני. במצב כזה תצטרכי ככל הנראה טיפול תרופתי לדכאון/חרדה כדי להתגבר על התסמינים הללו.

הכי חשוב אל תתיאשי - אם יש משהו שאני יכולה להגיד בוודאות - הגמילה מעישון היא הדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות עבור הבריאות שלך! 

נילי-בראון
09/04/16 20:54

שלום נועה, ברוכה הבאה

שמחה לשמוע שההסברים והתגובות שקיבלת הרגיעו אותך. 

כמו שכתבה לך ד"ר יעל וכמו שכתבת בעצמך, כנראה שהגמילה מעצימה דיכאון/ חרדות שהיו שם קודם. נשמע לי שהתרגלת להדליק סיגריה במצבים האלה ואולי לא למדת דרכים אחרות להתמודד עם התחושות האלה. בנוסף להמלצות על הטיפול התרופתי, מה עוד את יכולה לעשות כדי להתמודד עם המצב? אולי כדאי לך לנסות משהו שעדין לא ניסית , מה נשמע לך כמו משהו שהיית רוצה ללמוד? כמה הצעות שאולי תרצי לשקול: מדיטציה? טיפול קוגניטיבי- התנהגותי? מה מציעים בקופה שלך? אולי תרצי להכניס לשיגרה פעילות שאהובה עליך שלא מצאת לה זמן?
ניסית להפסיק לעשן מספר פעמים, זה מעיד על כך שלמרות שהיה לך קשה בפעמים הקודמות את עדין מאוד רוצה להפסיק. בפעמים הקודמות הדלקת סיגריה וחזרת לעשן. מה תוכלי לעשות הפעם בדרך אחרת?

noa76
10/04/16 4:04

תודה לכולם על התגובות והעזרה, יש לי ווידוי, במוצ"ש אחרי שטיפסתי על הקירות והרגשתי הכי מסוכסכת עם עצמי ועם כל העולם קניתי קופסת סיגריות דקות מאוד מסוג שאני לא רגילה לעשן, התלבטתי מאוד מה לקנות, והחוק הטפשי אוסר למכור סיגריה בודדת.
אני עוברת באמת משהו קשה עם עצמי ועם הגמילה.
כרגע אני מעשנת את הקופסה הזאת בשרשרת תוך כדי עבודה גדולה שאני צריכה לעשות מול המחשב. 
 אני כמעט בת 40 ומעשנת מאז כיתה ח'. כנראה שיש לי הרבה שדים נפשיים שלמדתי להסתיר עם הסיגריות ואני לא כל כך מצליחה להתמודד איתם בגמילה.
אני מתכוונת החל ממחר בבוקר להיות שוב גמולה כאילו לא קרה כלום. אני אשמח שתתנו לי עצות איך לגרום לנפילה הזאת לא להיות נפילה סופית.
ולגבי מה שכתבה נילי בראון, אני מטופלת בסדנה של מכבי, שאני מעריכה  את המאמץ של המדריכה והקבוצה, אבל מתברר שאני צריכה עזרה רצינית יותר כדי לצאת מהבורות החרדתיים הכל כך קשים שאני עוברת. חיבוק וצמיד זה לא בדיוק מה שאני צריכה. 
החלטתי שבגמילה הזאת אני אהיה שונה מבגמילות הקודמות. לא חדר כושר אכילת ירקות והתחברות לאנשים ספורטיווים וחיוביים שמדכאים אותי עוד יותר, הפעם אני עושה משהו באמת שונה, החלטתי לטוס לחול ולשנות אווירה ממש, אני רוצה באמת להנות מהגמילה הזאת ודוקא לנצל את ההזדמנות לעבוד על הדכאון הזה בלי להסתיר אותו בעשן.
אבל תמיד כשאני מקלקלת גמילה, אז ביום למחרת אני מקלקלת עוד, ולמחרת עוד, עד שאני בסוף חוזרת לעשן.
מה לעשות עכשיו שזה לא יקרה? לא רוצה ליפול, אני רוצה שמחר יהיה כאילו לא קרה כלום

היי נועה,

תודה ששיתפת, אני מניחה כי זה לא היה קל להודות בכך. את כותבת שאת רוצה שמחר יהיה כאילו לא קרה כלום... את חושבת שזה אפשרי?
מה לדעתך יהיה שונה היום ממחר? מה את יכולה לעשות אחרת מחר כדי לוודא שיהיה שונה ושלא יחזור על עצמו לדעתך?
את מטופלת בסדנה של מכבי וגם בזייבן - שני אמצעים שהוכחו חד משמעית כמעלים את הסיכוי להצלחה. אבל את כותבת שלדעתך את זקוקה לעזרה יותר רצינית. איפה לדעתך תוכלי לקבל את העזרה הזאת?
מכל מה שכתבת ברור שכעת את מרגישה תסמינים של דכאון וחרדה. האם גם בעבר (גם כשעישנת) היו תקופות עם רגשות דומים? אם כן, מה עשית אז כדי לצאת מזה? האם קיבלת טיפול כלשהוא?

דבר אחד אני יכולה להגיד בוודאות - זה אפשרי להגמל גם כשיש ברקע דכאון וחרדה, ואני מכירה לא מעט נגמלים כאלו. מה שכן, הוכח כי לרוב יש צורך בטיפול יותר אינטנסיבי ויותר ארוך כדי לשמור על ההישג.

אחד היתרונות מכל מה שאת מציינת הוא שאת כבר יודעת מה לא עובד בשבילך, מה לא יעזור לך. תנסי לחשוב מה כן יכול לעזור?

חוזרת על ההמלצה שלי לפנות לרופא המשפחה ולשקול להוסיף טיפול נגד דכאון ונגד חרדה במידה ויש צורך.

תנסי עכשיו לחשוב מה יכולת לעשות במוצ"ש כשטיפסת על הקירות במקום לקנות חפיסה? האם יכולת באותו הרגע ללכת לסרט (או כל מקום אחר שבו אסור לעשן?) האם יכולת אולי לצאת להליכה מהירה? האם יש מישהו שיכולת להתקשר שיבוא אליך ויעזור לך לעבור את הקריז? אולי אמבטיה ארוכה? אולי דווקא ריקוד סוער בבית עם מוזיקה?
לכל אחד יש דרך שונה להתמודד עם הקריז ויתכן גם שבפעמים שונים תצטרכי פתרונות שונים.

זה נהדר שאת מוכנה ורוצה להמשיך לנסות. חשוב שתשבי ותכיני תוכנית פעולה למחר בבוקר כדי שבפעם הבאה כשיגיע שוב רגע כמו במוצ"ש יהיה לך תוכנית מה לעשות באותו הרגע.

עוד דבר אחרון - ניתן לשלב את הזייבן עם תחליפי ניקוטין. אם את סובלת כל כך מתסמיני גמילה על הזייבן בהחלט ניתן להוסיף לך מדבקה ו/או מסטיק/לכסנית. כדאי לשקול לנסות. לי יש נסיון מעולה עם מטופלים שנטלו את השלושה יחד (מטופלים עם התמכרות מאוד קשה).

 

נילי-בראון
10/04/16 10:52

היי נועה

אנחנו שואלות אותך הרבה שאלות...מקווה שזה בסדר. 
אני אתן לך לחשוב על השאלות שכתבה לך ד"ר יעל, יש לך הרבה חומר למחשבה...
אבל כן רציתי לחזור על משהו שקראתי בדבריך. את צריכה יותר מחיבוק וצמיד. את רוצה לשנות אוירה לגמרי ולהתנתק מהשיגרה שלך כדי להתמודד עם הגמילה בכיף ואפילו לנצל את ההזדמנות כדי להתמודד עם הדיכאון בלי לעשן. זאת התשובה שלך לעצמך, היא נשמעת כמו תשובה מעולה שבאה ממי שמכירה אותך הכי טוב:)

אני אנסה לחבר את זה לשאלה שלך איך לחזור למסלול: נשמע שהתנתקות מהשיגרה עשויה לעזור. אולי קחי לך יום חופש? 

נסי לשנות את דרך המחשבה על מה שקרה לך: זה לא ענייין של שחור ולבן - או שהצלחתי או שנכשלתי. אם היה מכשול בדרך - זה לא אומר שצריך לחזור לנקודת ההתחלה ולהתחיל את הכל מחדש...את עוברת תהליך. כל מכשול הוא הזדמנות ללמוד.
דמייני שיצאת לטיול. לצערך לא חשבת לקחת מטריה ופתאום התחיל לרדת גשם. לא היית מוכנה למכשול הזה וירדת מהמסלול כדי לחפש מחסה. כשהגשם חלף את לא צריכה לחזור לנקודת ההתחלה, חזרי למסלול ותמשיכי ללכת. הפעם תדאגי לעצור בדרך ולהשיג מטריה...

עופר11
10/04/16 12:24

נילי המשל שכתבת מקסים וכל כך נכון תמיד אנו חושבים שצריך לחזור להתחלה ולא לנקודת שבר.אני מאמץ אתו לחיי :)

noa76
11/04/16 12:00

קודם כל תודה על כל השאלות, זה לא מציק, להיפך זה נותן תחושה שיש לי מענה מכם.
שוב הפסקתי ליממה ושוב אני מעשנהת.
חוץ מזה שאני בחרדה שהיא כנראה כימית לחלוטין, כרגע אני נמצאת גם במתח שקשור לנסיבות, עוד שבוע וחצי אני טסה לפרק זמן לא ידוע להודו, עשיתי את זה דווקא לכבוד הגמילה ודווקא כדי לעשות משהו מיוחד ושונה מכל הגמילות הקודמות, וזאת החלטה מצויינת שאני שמחה בה.
אבל אני כרגע לא מצליחה למצוא דייר שיחליף אותי לתקופת הנסיעה, ואני ממש מודאגת מזה כלכלית,
יש לי כרגע מלא דברים לעשות שהם בתחום הלא נודע, האם אמצא דייר?
אולי אני אעזוב את הדירה? בעל הבית ישית עלי קנס על זה שאני עוזבת ללא הודעה מוקדמת?
אחרי שאחזור אני אגור אצל ההורים עד שאמצא דירה? מתכון בטוח להתאבדות!
איפה אאחסן את הדברים?
יש לי כוחות כרגע לארוז דירה חוץ מזה שאני צריכה להכין ים דברים לפני נסיעה לחול?
את הסיגריות קניתי כי הייתי צריכה לעשות עבודה גדולה עבור מקום העבודה שאני עוזבת.
מאז הגמילה חוץ מזה שאני חווה דיכאונות מאוד קשים,
הכי קשה לי לעשות דברים שכרוכים במאמץ של החלטות גורליות ודברים שקשורים במאמץ שכלי ותכנון.
אני מתלבטת אם להניח לעצמי ולאפשר לי לעשן כדי לעבור את הסידורים בשלום ואז להפסיק שוב כשהכל יסתדר לפני הטיסה, או שאולי בעצם אני מקלקלת הכל אחרי שכל כך התאמצתי להגמל.
בקיצור אני קצת צריכה שיצילו אותי
אוף, מה עושים?
היום אני נפגשת עם רופא המשפחה שלי, אולי הוא ימליץ לי על טיפול תרופתי אחר כי גם הזיבן לא ממש תורם למצבי הרוח שלי, זה אני מכירה כבר מגמילות קודמות,

meirale37
11/04/16 12:53

נועה יקרה ,יכול להיות שמה שאכתוב עכשיו לא ימצא חן בעיני מובילי הקהילה ואני מתנצלת בפניהם מראש כיוון שאני מאמינה שהם עושים עבודת קודש ,חכמה ,יעילה ומבורכת אבל לדעתי כרגע לפי מה שכתבת זה תיזמון לא מתאים לגמילה מעישון ויש דבר כזה טיימינג , למרות שהעישון מחליא תרתי משמע ולא צריך להכביר מילים על חסרונותיו , הלחץ להפסיק ומייד לא תורם אלא לתחושה מיידית של רווחה שהנה עשית מעשה והפסקת להזיק לעצמך , אי אפשר לקצר תהליכים ואת רוצה להשתחרר מההתמכרות לעישון לנצח אז עכשיו כשאת מתמודדת עם מצב רוח דיכאוני שזה הכי קשה ובנוסף פרוייקטים מלחיצים ומסובכים זה פשוט גורם המון סבל נוסף ומיותר , קודם כל לדעתי תטפלי בדיכאון , שיחות ,כדורים ,תזונה ,ספורט ,מה שצריך , בשלב הבא תתכנני את הדרך שבה את בוחרת להיפרד מההתמכרות ,לאט אבל בטוח , נכנסת למלחמת עולם עם חלקים באישיות שלך שעדיין אינם משתפים פעולה עם הרצון שלך לצאת לחופשי , אני בעד שתמשיכי לעשן בלי שום רגשות אשם עד שתהיי בשלה ואת מה שאני כותבת לך אני אומרת גם לעצמי , קחי את הזמן שלך ותהני מהטיול

כל תגובה שכתובה בכבוד מתקבלת פה בברכה. גם מבחינה מקצועית אני יכולה לציין שכשמישהו חווה דכאון קליני, הגישה היא קודם כל לטפל ולאזן את הדכאון ורק אז להתחיל בתהליך הגמילה. ספיצפית במקרה של נועה הדכאון נגרם מהגמילה ולכן זה דורש טיפול משולב ומטרת הטיול היא להגמל כך שבעיני השאלה היא לא האם לא לעשן בשבוע וחצי הקרובים אלא איך אני מכינה את עצמי לגמילה בהודו כמו שהיא רוצה

עופר11
11/04/16 18:18

אכן יש טיימינג לכל דבר ,אבל מנסיוני אין זמן טוב ונכון להפסיק לעשן הכל צף ועולה בשנייה שמחליטים להפסיק לעשן.
אבל הייתי בהרצאה של פסיכולוג מאוד מפורסם שאמר התוצאה של שתיים על אחד ידועה מראש

היי נועה,

כל הכבוד על הצעד האמיץ! אמרת שאת רוצה לטוס לחול לכבוד הגמילה ועשית את הצעדים הדרושים לכך - יפה!
וזה הרבה מהמהות של גמילה מוצלחת - לתכנן! הוכח ממחקרים שאנשים שנכנסו לתהליך עם תוכנית מוגדרת (שיחד עם זאת יכולה להשתנות בהתאם לנסיבות, הצלחות וכשלונות) היו עם שיעורי גמילה גבוהים יותר שגם החזיקו מעמד.
את מתלבטת האם לעשן עכשיו או להפסיק סופית רק בעוד שבוע וחצי. כדאי לדעתי לשים דגש יותר על מה תעשי בהודו כדי להתמודד עם התסמיני גמילה? עם החשק? עם הדכאון? 
את רושמת שקשה לך לעשות דברים שקשורים במאמץ שכלי ותכנון - האם יש אפשרות שתצליחי בשבוע וחצי הללו כן לשבת עם עצמך ולעשות תוכנית פעולה? אולי תוכלי להעזר במישהו - חבר/רופא המשפחה/המנחה מהסדנה - שיהיו מוכנים לשבת יחד איתך ולרשום ביחד את הדברים?
תנסי לשבת ולרשום חמישה דברים שתעשי ברגע של חשק עז לסיגריה, חמישה דברים שתעשי כשיתקוף אותך מצב רוח רע במיוחד או חרדה...

ועוד דבר אחד נועה - בכל זאת כשאת מתייעצת עם רופא המשפחה תעלי גם את נושא הדכאון ותראו יחד עד מה הרמה כרגע - האם מדובר בדכאון קליני שדורש טיפול יותר משמעותי גם אני לא הייתי ממליצה לנסוע לחול לבד עד שאת משיגה איזון. זה כמובן להחלטה שלך לחלוטין ורק את יודעת באמת מה מצבך אבל כן כדאי להתייעץ עם הרופא גם לגבי האספקט הזה

noa76
11/04/16 22:55

תודה לכולם על הסבלנות, אתם קשובים לא פחות ואפילו הרבה יותר מהחברים בסדנה.
הייתי היום אצל רופא המשפחה שלי, שבעצמו נגמל בעבר, בעזרת כדור אנטי דכאוני בשם פלוטין.
הוא לא תומך נלהב של זייבן ושל צ'מפיקס, סיפרתי לו על מה שאני עוברת, והוא המליץ ולהפסיק מייד עם הזייבן, לדעתו הזייבן גרם לי לנזק, אכן הרגשתי שחוץ מהפסיכיות הטבעית שלי אני עוברת איזה סיוט שהוא אולי לא ממש שלי אלא יותר של התרופות.
הוא גם לא רצה לתת לי מרשם לפלוטין, אמר שאני אתנקה מכל הכדורים אסע בכיף להודו, ואעשן בלי לכעוס על עצמי, וכשאחזור מהודו כאשר אני נקייה מתרופות אתחיל טיפול בפלוטין.
יכול להיות שהוא היה מודאג כי הוא מכיר אותי הרבה שנים בתור סטלנית ולא מי יודע מה יציבה.. :)
אני ברגעים אלה מעשנת כמו קטר וכואב לי מאוד הראש, אבל גם קצת נרגעתי.
אני עדיין שוקלת לנסות להציל את הגמילה, לתת לדברים להסתדר כמה ימים ושוב להגמל מחדש, מתוך הנחה שאני אהיה כל כך בהלם כשאגיע לדלהי שאני אשכח לעשן.. בקיצור אני עדיין חוככת בדעתי מה לעשות.
מצד אחד בימים האחרונים גיליתי מחוזות חדשים ומפחידים בעולם האי שפיות,
מצד שני זאת הזדמנות חד פעמית להגמל באופן אחר חדש ממש, רציתי שהגמילה הזאת תהיה עם ריגושים ואפילו עם טיפה סטלנות ולא סחית ומדכאת כמו הגמילות הקודמות.
אני שמחה מאוד שאתם מגיבים לי, התגובות בפורום הזה יותר משמעותיות בשבילי מהסדנה.
אם זה לא מנג'ס יותר מדי, אני ממשיכה לשתף מה עובר עלי כל יום בימים הקרובים.

נילי-בראון
12/04/16 9:16

הי נועה 
אני מצטרפת למה שכתבו לך. קודם כל תבדקי שהתכנונים שלך והסידורים וכמובן הבריאות הנפשית- כולם מטופלים ותנוח דעתך.
את לא מקלקלת שום דבר, פשוט למדת שכדי להפסיק לעשן את צריכה להיות פנויה... אחרת אין לך מספיק אנרגיות להתמודד עם הכל.
עם זאת גם עופר צודק שאין זמן מושלם להפסיק לעשן ותמיד אפשר למצוא סיבה לדחות את הגמילה. אני מצטרפת להמלצות של ד"ר יעל: תכנני את הנסיעה ותחברי את זה להפסקת העישון שלך. התכונני לרגעים של פיתוי להדליק סיגריה...והכי חשוב - תיהני מכל רגע:))

noa76
12/04/16 13:12

תודה

עופר11
12/04/16 13:40

תהני ותעשה חיים גם בשבילי :)