שלום לך, מחלה קשה של אדם יקר לנו, בעיקר הורה, היא תמיד דבר קשה. בודאי התגובות הראשונות של ההלם, אי האמון, לפעמים הכחשה ועוד. אני בת 68, וחויתי כמה אובדנים. גם של הורים וגם של בעל.אני לא איש מקצוע בתחום, הגם שאני עוסקת בטיפול הוליסטי.
מהמקום הזה רוצה לשתף ולומר, כי כל הרגשות שיעלו בך, כולם לגיטימיים ואנושיים. שכדאי מאד לשוחח עם מישהו . גם חברים טובים ,כאלה שיודעים פשוט להקשיב וגם אנשי מקצוע. ביניהם יש ממש טובים.
מפגש או קריאה על משמעות המוות ,ויש כמה וכמה ספרים מצויינים, יכול לתת לך כיווני מחשבה ותמיכה נוספים.

ככל הנראה בהמשך הדרך , יש אפשרות שההתמודדות שלך תהיה גם עם רגשותייך שלך כבת, וגם שאלות של ,איך לתמוך ולסייע  לאמא. לפעמים הפרק האחרון בחיינו יכול להיות פרק מאד מאד משמעותי, עם רגעי אהבה מיוחדים בתוכו. זה אפשרי.

אשמח לשוחח אם תרצי. מוזמנת לפנות, noemikehat@walla.co.il/
שולחת אהבה, וכח. נעמי.

הי מתחברת לכל מילה ומילה שנוני- יה כתבה. הרגשות הן לגיטימיים ואין התמודדות נכונה/לא נכונה. את נמצאת בשלב של הלם ואחד הסיפטומים הוא בהחלט חוסר תיאבון (ויש כאלו שיהיהו בצד השני- אכילת יתר).
תני לעצמך את הזמן להתאושש. אל תקשי על עצמך ובעיקר אל תבהלי מהתגובות של עצמך. את מתמודדת עם מצב קשה מאוד רגשית.
וכתבי לנו. נשמח "להקשיב" לך ולתמוך בך.