מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

עו
עו"ד אדריאנה שוורץ
מתמחה בפניות ותביעות כנגד קופות החולים, הביטוחים המשלימים, בתי חולים ומשרד הבריאות לחייבן לאשר טיפולים משפרים, מאריכים ומצילי חיים אשר אינם בהתוויה או בסל הבריאות או לדאוג לקבלת החזר כספי חלקי או מלא מקופת החולים עבור תרופות, טיפולים, בדיקות ופרוצדורות רפואיות שונות. למשל: סירוב הקופה לממן תרופה לה זקוק החולה; סירוב הקופה לספק לפונה טופס 17; סירוב הקופה להפנות את החולה למרכז רפואי מסוים; סירוב הקופה והביטוח המשלים להחזר כספי עבור ביקור אצל רופא מומחה, ביצוע בדיקה או ביצוע פרוצדורה רפואית ועוד. אני עוסקת גם כן בייצוג על פי חוק לטיפול בחולי נפש, ייצוג באשפוז בכפיה. בעקבות הסיפור האישי שלי, החלטתי שאני רוצה להקדיש את חיי המקצועיים לסייע לאנשים בנבכי הבירוקרטיה הרפואית. אמי נפטרה מסרטן ובמהלך 13 שנות מחלתה, גיליתי שחלק ניכר מהזמן אני מכלה בטיפול באדמיניסטרציה הרפואית והבנתי שצריך להיות אדם מאוד אסרטיבי, עם הרבה סבלנות וזמן פנוי כדי לקבל מהמוסדות הרפואיים את מה שנזקקים לו לשיפור איכות החיים, הארכתם או הצלתם. ויותר מהכל, צריך ידע - לדעת למי לפנות, איך, מה לכתוב או להגיד באופן מדויק.
שמוליק בן יעקב
שמוליק בן יעקב
עבדתי שנים רבות במערכת הבריאות כמנהל מחוז במכבי שירותי בריאות וכמנהל היחידה הרפואית בחברת אבנר ואני מכיר היטב את מערכת הבריאות, מה הזכויות ואיך אפשר לממש אותן אני פעיל שנים רבות במסגרת האגודה לזכויות החולה- פרטים על האגודה ראו באתר www.patients-rights.org rnrnכמו כן אני מרכז את קואליציית ארגוני הזכות לבריאות - קואליציה של כ- 50 ארגונים הפועלים יחד לקדם נושאים מערכתיים למען החולים ובני משפחותיהם
כמוניזכויות החולהאפוטרופוסות...

אפוטרופוסות...

10/04/16 14:24
2 תגובות

שלום רב!

אני בן 35, מתגורר בהוד השרון.

בגיל 24, הוגדרתי ע"י פסיכיאטר בבית חולים שלוותה, כסובל מסכיזופרניה פראנואידית.

במשך השנים, הייתי עובד בשוק החופשי, ומתפקד כאדם נורמאטיבי לחלוטין.

עם זאת, מידיי פעם ופעם... נפלתי לשימוש בסמים. דבר שהוביל אותי לאישפוזים

חוזרים בבית החולים שלוותה. בגיל מאוחר יותר (31), בהסכמתי, נכנסתי לטיפול

במוסד לגמילה מסמים (כפר איזון). מאז, הופסק השימוש בסמים, עד היום.



עד שנת 2014, עבדתי כשכיר, בשוק החופשי, ופירנסתי את עצמי בכבוד!

בשנת 2014, במהלך מעידה נפשית, ביצעתי נסיון התאבדות.

משם, הגעתי לבית חולים "מאיר", לאחר תקופה בטיפול נמרץ,

שהיתי כ-3 חודשים במחלקה האורטופדית של בית החולים, ומשם

עברתי לתהליך שיקום (פיזי) בבית לווינשטיין (כ-5 חודשים).



מאז 2014, אני מוכר בביטוח לאומי, כנכה, ואני מקבל קצבת נכות+שר"מ+התניידות.

יש לומר, שאת ההליכים הבירוקרטים מול ביטוח לאומי, ביצעו הוריי,

עקב מצבי הבריאותי.   אבי, רשום כאפוטרופוס שלי ואת הכסף מביטוח לאומי,

הוא מקבל כל חודש, לתוך חשבון בנק שרשום על שמו.



יש לציין, שאינני פגוע קוגנטיבית כלל, ואני, כיום, עצמאי לחלוטין,

על אף היותי נכה על כסא גלגלים.   (מכין אוכל לבד, מתקלח לבד,

ורוב היום אני למעשה נמצא לבד בבית הוריי, ומתפקד כהלכה!).

עקב בעיות אמון ומשקעים רגשיים, ביני לבין הוריי, אני צריך לעבור הרבה "שכנועים",

שאלות, "חקירות" ושאר הליכים דיי משפילים, ע"מ לזכות, ולו

רק בכמות ממש קטנה מהכסף, שלמעשה שייך לי עפ"י חוק,

וגם אז... לא תמיד אני זוכה לקבל אותו.

(באופן כללי, מצב היחסים בבית הוריי, זה סיפור מורכב לכשעצמו,

אך לא אפרט בפורום זה).



רציתי לשאול... מה עושים במצבים כאילה?...

אני יודע שהסיפור שלי נשמע דיי מזעזע, אך יחד עם זאת,

צריך להבין, שאני גבר בן 35, רווק, שלמרות המעידות והקשיים

שעברתי בחיי... יש בי עוד תקווה ורצון לשקם את חיי, בשאיפה

לשכור דירה משלי, ולחיות חיים עצמאיים.



אשמח לקבל מענה...

בברכת שבוע טוב,

ניב.


תגובות

שלום רב,
לנו אין היכרות מספקת עם תחום זה
מומלץ לפנות לעמותות העוסקות בתחום בריאות הנפש כגון: עצמה, אנוש , לשמה (לחץ לקישור)
בברכה

שמוליק

שלום יקירי,
יהא לי לכבוד רב לדבר אתך בפרטי. כשאני שומעת "סיפורים" כשלך שמזכיר לי מאוד את שלי (כיום בת חורין מהחלאה הפסיכיאטרית ואת משרד ה"בריאות" פוגשת רק בבית המשפט) שוב חשה את דמי זורם לאגרופים למרות שמעולם לא השתמשתי בהם ומעולם לא הייתי מסוכנת כמו אותה טינופת המעזה לכנות את שיטות הרצח האונס וההמתה שלהם "רפואה" שכולה כזב וכולה התאכזרות בוטה. 

אם יותר לי לומר - לא אתה החולה אלא אלה שפגעו כך בגופך והתעללו בך ובחייך, ואחרי שעוברים חיים שלימים של התעללות מגיעים למחנות הריכוז הפסיכונאצים בהם חותמים עליך את הגולל ומענישים אותך על כל מה שעברת. 

לא רוצה להמשיך כאן בפרטים רבים מידיי לגבי השיח שלך, למרות שלי אין לי מה להסתיר ולא פוחדת מאף אחד. מי שהיה בגיהנום הסארטרי של הזולת לא נותר לו יותר מה להפסיד (כמעט). אלא שחוששת יותר לגבי מצבך שלך . ולכן, כל עוד יש כאן עסקנים ממשרד ה"בריאותנאצים". אוזניים לכותל כן? וחחח - זה ידוע שדווקא הפרנואידים הם הסכיזופרנים עם הפרוגנוזה המוצלחת ביותר כי אפילו אם לא רודפיים אחרינו - רצוי מאוד להזהר. 

חזק ואמץ כי אין יאוש כלל ולעולם לא מאוחר מידיי לשוב לחיים אם מספיק אמיצים וחזקים כך שכל מה שעוללו לך בחייך יחשל אותך במקום להפיל. 

באחוות ניצולים ובכבוד רב,

צליל. 

תוכל למצוא אותי בפייסבוק תחת השם - 

ZLIL KEDEM

אני לא מסתתרת יותר ואין לי במה להתבייש כי לא אני המעוותת בנפשי אלא הרוצחים ש"טיפלו בי"
 וכן גם אני "זכיתי " לאות הקין שהם מקדמים כסוחרי סמים מסוכנים - "סכיזופרנית פרנואידית" . אמממה? מרגע שחדלתי להאמין להם והתחלתי להאמין לאינטואיציות ולקוגניטציות שהיו שם תמיד בפנים והכי חשוב - חדלתי מאותם סמים שרפואת הרצח שכה זנתה מדרך הישר מעזה לכנותם "תרופות" בעוד סוחרי סמים אחרים שמשווקים אותן, (כולן תחת פקודת הסמים המסוכנים) - מגיעים להיות מאחורי סורג וברייח - במקום שצריכים להיות אותם רבי אנסים נתעבים מטירות האימים. 

לסיכום - אין לי שום אינטרסים לפגוע בך, אלא להיפך, כל ניצחון קטן של מישהו כמוני נגד הסאדיזם הנאצי של "השיטה" הוא עונג ענק לגביי והגמול הגדול ביותר של חיי,  ובוודאי שם אין לי  שום אינטרסים כלכליים  לשדוד את הכספים שאין לך והסיבה היחידה עד לאחרונה שעודני בחיים היא לקדם את "מרד המשוגעים". נוסף לכך  - אני ממש לא סיינטולוגית וגם את הכת הזו איני אוהדת למרות ש"האויבים של אויביי הם ידידיי",  אלא סטודנטית לפילוסופיה של המדע תואר שני  באוניברסטית חיפה וחזרתי הביתה לחוג לפילוסופיה אחרי סיום מסכת הייסורים בהסבה הקצרה שניסיתי בתואר שני בחוג "בריאות נפש קהילתית" באוניברסיטת חיפה , אחרי שרבתי עם המורים ונזרקתי מן הלימודים. ניסיתי לערוך את ההסבה אחרי האונס האחרון בטירת האימים (בית החולים ל"בריאות " הנפש - טירת הכרמל). חשבתי שאפשר לשנות משהו מבפנים אבל מסתבר שאם לא נפעל בכוחותנו אנו נגד גייסות ההמתה - אף אחד אחר לא יפיל את "השיטה". 

כרגע מתפקדת בחוג לפילוסופיה יותר כ"סטודנטית חופשית" שכמעט לא מגיעה לאוניברסיטה , כי אותן הבעיות שהביאו אותי לאונס והרצח הפסיכיאטרי ממשיכות כמובן , אלא שכעת, כבת חורין, אני מסוגלת כבר לטפל בהן , ללא שהמדינה תהרוס במשפחתי כל חלקה טובה. בכל מקרה, רעיונותיי לכתיבה מבשילים ועיקרם לקצץ במאות הדפים שכתבתי על מנת להחלים מהפגיעה של הרופאים המדומים, ולאחר שאטפל בעניינים המשפחתיים שלי במטרה להחלים את הקשרים שהולכת ומתרחשת באורח מדהים מרגע שחדלנו להתייחס לתרבות הסמים הבזה למילים של החלאות הללו המכנים עצמם "רופאים" , מתעתדת לכתוב סוף סוף את התיזה   המפריכה מכל וכל את תורת הגזע הנאצית של הפסיכוביולוגיה ומנסה להשיב עטרה ליושנה - במקום בו יש כבוד למילים, צלילים ומגעים. 

ובלי להכיר אותך יקירי - אני אוהבת אותך ומכבדת אותך, ובלי להכיר את משפחתך - קשה לי מאוד לומר שחשה איזו אהדה כלפי התנהגותה ומבלי להכיר את רופאיך - אם יותר לי לומר...... - או מוטב אולי שלא אומר ופשוט אפרוש לי להקיא במטבחון חדר המלחמה שלי.....

שהרי אם מדובר במדע - אז לא בעיה להראות, שהאבחונים שלי כלפיי "מחלת הפסיכיאטריה" לוקים הרבה פחות מכל הבחינות הלוגיות והמדעיות, לגבי  הקשר בין תוקפם למהימנותם,  מכל עקביות דומה של מהימנות-תוקף  לגבי כל אבחון שתקבל מהפסיכונאצים המחלקים ביד נדיבה  אותות קין  לקרבנות ידם החזקה שהכל נהיה כדברה כל עוד לא נפיל את השיטה - קרבנות  כמוני וכמוך.  

חג חירות שמח ובעיקר חירות מנוטלי המנופול על גופות זולתם ועל המחללים את מוחות החולים - המון בהצלחה לך ואין יאוש כלל - וזאת באמת הבטחה שמסוגלת להקים מתים ולעורר חזרה את יכולת השמחה.