אני פה כדי להזהיר חברים כמוני שרוצים להפסיק לעשן .. לא ממליצה לעשות את התהליך עם חברת סמוקלס הוא לא יעיל.. אני ניסיתי, חברים וחברות שלי ניסו ואף אחד לא הפסהיק אחרי סדנא של 6 שעות להיפטר מהסגריות.. יש לי עדויות של עשרות אנשים שניסו דרכם ולא צלחו... מעבר לזה יש הבטחות להחזרת הכסף... אז זהו שהרדיפה רק מתחילה
 

שלום רב,
שמי אלי ואני גמול מסיגריות כבר 5 חודשים. הפעם הפסקתי לעשן אחרי אינספור ניסיונות להפסיק כבר 30 שנה.
אם אפשר לומר משהו חיובי על כל הכשלונות הקודמים זה שהפעם אני מפנים את כל הלקחים ובראש ובראשונה: לא לצרוך יותר ניקוטין בשום צורה בשום כמות בשום זמן ובשום אופן!
זה נשמע טריויאלי אבל זה לא ממש קל לישום. הרבה מצליחים להפסיק לעשן אבל מעטים נשארים לא-מעשנים לשארית חייהם. אני מודאג בעיקר מהטווח הבינוני והארוך. יופי - אז אני הפסקתי לעשן כבר 5 חודשים אבל מה יהיה עוד שנה? שנתיים? חמש שנים? עשרים שנה??! איך אני מגיע למצב שאני לא חוזר לעשן אף פעם? עד כה ההפסקה הכי ארוכה שהייתה לי היא בת שנה פלוס. ואז "נפלתי" לזה שוב. למה? כי אחרי כ"כ הרבה זמן ללא עישון, הייתי באירוע, כולם סביבי חגגו ובמסיבה עבר ג'יונט ריחני. אמרתי לעצמי שאחרי כ"כ הרבה זמן לא יזיק לקחת שכטה קטנה. השכטה הפכה מהר לעישון חברתי מסיבי. למחרת כבר הייתי חלש מול הניקוטין. אמרתי "נו, טוב, רק סיגריה אחת ליום" וזאת הפכה אחרי יומיים לשתיים ביום וכו' עד לעישון מלא מהר מאוד.
אני לא מאמין בהפחתת עישון. אתה סתם מעסיק את עצמך במחשבות על הסיגריה הבאה ומרגיש כאילו אתה עושה מאמצים מעל ומעבר כדי לעשן 5 ביום במקום חפיסה ובמשבר הראשון אתר מוותר וחוזר לעשן כבד. אני מאמין בגמילה טוטאלית כדי לשכוח מהסיגריה אבל להמשיך לפחד ממנה כל הזמן כדי שלא יווצר מצב של "רק שכטה קטנה אחת". על כל פיתוי אני אומר לעצמי "אתה רוצה לחזות להיות מעשן?". כמובן שלא, אז אני עוצר את עצמי באותו הרגע.

את ההפסקה הנוכחית התחלתי בעבודה מנטלית. מסביבי - כולם מעשנים. בראש ובראשונה אשתי אח"כ החברים (ערב כדורגל זה אפוף עשן) והמשפחה (ליל סדר אצלנו זה עם מאפרות על השולחנות) . אמרתי לעצמי שאני לא יכול ליצור לעצמי סביבה סטרילית ועם זה אני צריך להתמודד. אז האישה כיבדה את זה ועכשיו היא מעשנת לה במרפסת בצינעה ואני יכול לשבת עם אנשים שמעשנים מבלי להתפתות. למזלי בעבודה קל לא לעשן כי זה בניין ללא עישון ומי שרוצה צריך ממש לצאת מהבנין.
אז השלב הראשון היה להחליט להפסיק לעשן.
אח"כ נרשמתי לסדנה של מכבי.
בסדנה החלטתי על תאריך - שבוע מתחילת נטילת גלולות הצ'אמפיקס.
בתאריך הנקוב כבר לא לקחתי איתי סיגריות ולמעשה הפסקתי מאז.
אח"כ נרשמתי לקהילת גמילה מעישון של כמוני, פה יש אנשים... כמוני, שמתמודדים עם "יסורי הגמילה" ומדברים על זה. זה עוזר. גם שאני כותב ומייעץ אני מרגיש סיפוק גדול.
בסדנה נשארנו חמישה עד הסוף ואפילו הוספנו מפגשים כל שלושה חודשים שמתממשקים עם סיום של הסדנה המתנהלת. כבר קבענו להפגש שוב בהמשך. יש לסדנה תפקיד חשוב בתהליך ואני רציתי למצות כל דבר שיכול לעזור לי להגמל מעישון ולא החמצתי יותר ממפגש אחד. בסדנה כולם מדברים על מה שבאמת אתה צריך כדי לשאוב כוח לגמילה שלך.
עד כה הפסקת העישון טובה לי ומראה לי שהפעם זה באמת זה. נכונו לי עוד מבחנים כמו חופשת קיץ בחו"ל אבל אני מאמין שאני במקום טוב ואצליח להמנע מעישון - תמיד.
אני מאחל לעצמי לא לעשן למשך שארית חיי ולכבוד היום ללא עישון אני רוצה לנקות את המחשבות על עישון.
בהצלחה לכולם!

ossi1 צאמפיקס לא מסוכן בכלל הוא מתביית בקולטני הניקוטין במח ומשחרר דופמין כך ש"אי אפשר" להיות בדכאון.הוא מאוד עוזר להתמודד עם חודר הניקוטין.אין דודה...אין קריז. ודרך אגב לפעמים זה לא כל כך טוב לקרא את ד"ר גוגל

ossi1, אתה מתבלבל עם זיבן שפותח במקור לדכאון אבל הוסב לגמילה מעישון לאחר שגילו בניסויים שאנשים לא נרפאו מהדיכאון אבל הפסיקו לעשן .
הצ'אמפיקס זה כדור שפותח במיוחד להפסקת העישון ומה שהוא עושה בגדול זה לשחרר חומר שתופס את הרצפטורים שהניקוטין תופס. למיטב ידיעתי שניהם בטוחים לשימוש ולא נרשמה שום סכנה בשימוש (למעט תופעות לוואי לא ממש חמורות).
avim - כן, גם אני סובל ממחנק וקוצר נשימה גם עכשיו אחרי שאני לא נוטל את הכדורים כבר חודשיים ולמרות שאני עוסק בספורט. אני משייך את זה להתנקות האיטית שהגוף שלנו עובר. אחרי שנות עישון אי אפשר לצפות שהגוף יתנקה מיד. יש שלבים שאצל אחדים זה לוקח יותר זמן. אני למשל, אף פעם לא הייתי משתעל, לא הייתי מכייח ולא היו לי "הרעלות ניקוטין", גם שהייתי מעשן כבד. לעומת זאת אחרים שמעשנים ומשתעלים הרבה ומוציאים הרבה ליחה מדווחים על הקלה משמעותית בנשימה כבר אחרי ימים בודדים של הפסקת עישון. זה מאוד אינדודואלי אבל העיקר הוא לא לקחת את זה למקום שיגרום לך לחזור לעשן. תאמין בגוף שלך שידע להתנקות - בסוף הגמול הבריאותי יגיע.

התחלתי לעשן בגיל 17.  בגיל 34 כבר עישנתי 2 חפיסות סיגריות ליום.  ריח הסיגריות נדף מגופי והייתי מכור כבד.  באותו זמן הייתי נשוי עם 3 ילדים (כיום אני בן 70, יש לי 4 ילדים ועשרה נכדים).  בסוף ספטמבר 1981 אבי נפטר מהתקף לב (שלישי) שלדברי הרופאים נגרם כתוצאה מעישון.  ישבנו שבעה בבית אמי.  כידוע בימי השבעה נהוג שלא צופים בטלויזיה.  באותה תקופה היתה בטלויזיה תכנית תחקירים בשם "תצפית" שהוגשה על ידי יעל דן.  מאחר שלא הסכמתי לוותר על הצפיה בתכנית, ישבתי עם אשתי בחדר אחר וצפינו בתכנית, שעסקה באותו ערב בעישון פסיבי.  בתכנית הציגו ריאות של שני אנשים שמתו באנגליה ושלא עישנו מעולם.  האחד שנהרג בתאונת דרכים, וריאותיו היו לבנות כשלג.  השני שהיה ברמן בפאב בלונדון וריאותיו היו שחורות כפחם.   כאמור שניהם לא עישנו מעולם.
אז אמרה אשתי את המשפט (שלא אשכח לעולם) : "תראה מה אתה עושה לנו".
מאותו רגע ועד היום לא נכנסה סיגריה לפי,  ואני "נקי" כבר כמעט 35 שנים.  בתחילה היה קצת קשה אך לאחר כחודש לא חשבתי יותר על סיגריה.
בלי כדורים, בלי היפנוזה, וללא שום התערבות חיצונית כלשהי.
אם רוצים - אפשר !
אלי צור, רחובות.

חברה הפסקת עישון מגיעה מפחד וטוב שכך ,שנת 2013 גילו אצלי סרטן ובאותו יום הפסקתי לעשן, במשך שנתיים חשבתי לפעמים על עישון אבל לא העזתי ,בשנה האחרונה אין לי שום צורך בסיגריה והפעם ברור לי שלא אעשן יותר לעולם