אופרה שלום וברוכה הבאה,

ראשית כל הכבוד על השמונה הימים ללא עישון. אם יש משהו שאני יכולה להגיד בוודאות 100% זה שהחשק לסיגריה ילך וירד עם הזמן. השבועיים-שלושה הראשוניים הם בדרך כלל הכי קשים כאשר בימים הראשונים יש תסמיני גמילה מניקוטין  - בדומה למה שתיארת יש אנשים שממש מרגישים חולים, ועם הזמן מה שנשאר זה החשק לסיגריה שהולך ופוחת. בהתחלה הוא יהיה כל יום כמה פעמים ביום חזק, ולאט לאט הוא ירד גם בתדירות לרק פעם ביום ואז רק פעם בכמה ימים ואז רק פעם בשבוע פעם בשבועיים וזה לא שבעתיד אף פעם לא יהיה אבל התדירות תהיה מאוד נמוכה פעם בשנה... גם החוזקה תלך ותפחת. אם עכשיו זה כמו לטפס על הקירות, בעתיד היותר רחוק זה יכול להיות מעין דגדוג קטן של חשק.

סביר כי כבר בעוד שבועיים שלושה את תוכלי כבר להרגיש את ההבדל.
מה שכן חשוב לזכור שזה לפעמים אחרי תקופה ארוכה שהחשק כבר ירד, וכמעט לא מופיע, ואין תסמיני גמילה, יכול להיות פתאום עליה בחשק ופתאום כמה ימים קשים. לפעמים זה כי עובר עלינו משהו, משברון קטן או גדול יותר, ולפעמים זה פשוט כי משהו הזכיר לנו את עצמנו המעשן וגרם לגעגוע.

אם את מרגישה שקשה לך להתמודד כרגע לבד מציעה לך לשקול להיעזר בסדנה של הקופה ו/או טיפול תרופתי. 

תרגיל קטן שיכול לעזור לך לראות את ההתקדמות - כל פעם שיש חשק תרשמי על דף את השעה, ואת העוצמה מ1-10 (1 חשק נמוך מאוד מאוד עד 10 חשק חזק ביותר). ככה תוכלי לעקוב ולראות בעצמך תוך כמה ימים שיש הפחתה בכמות הפעמים ובעוצמה.

נשמח לשמוע איך הולך ואיך את מתמודדת כל פעם שיש חשק לסיגריה?

היי
תודה על התשובה ותודה על הפורום הזה!
משום מה כשתופעות הלוואי חלפו החשק לעשן גבר, מנגנון ההתמודדות היחיד שלי הוא שאני מזכירה לעצמי כמה טוב אני מרגישה כרגע ללא הסיגריות לעומת ההרגשה המזופתת כשאני מעשנת, אני מקווה שלא יגיע הזמן שבו אני אשכח כמה רע הרגשתי כמעשנת.
שוב תודה

הי אופרה וברוכה הבאה לפורום:)

יש לך יופי של מנגנון הגנה. הסיגריות באמת נראות טוב יותר באור של הנוסטלגיה ומעשנים נוטים לשכוח למה הם בכלל הפסיקו לעשן!!! אז טוב את עושה שאת מזכירה לעצמך גם את הרע ולא מאמינה לנוסטלגיה.

נקודה מענייינת למחשבה היא שכשעולה החשק לעשן זה מבלבל ומרגיש כאילו את רוצה לעשן. זה לא מדוייק. החשק הזה מתעורר בגלל סיטואציה או מצב רוח שהיית רגילה לעשן בו. זה לאו דווקא אומר שזה מה שאת רוצה לעשות. זה פשוט מנגנון אוטומטי שכדאי להכיר אותו ולהיות מודעים לו.

החשק לסיגריה אכן הולך ופוחת עם הזמן, למרות שזה נראה כאילו הוא יעלה ויעלה עד שלא תהיה לך ברירה ותיאלצי להיכנע ולעשן. זה ממש לא המצב.....

נסי ללות את התהליך הזה בעבודה התנהגותית ומחשבתית, כלומר: היי מוכנה מראש למצבים שבהם החשק לעשן מגיע, דאגי לאסטרטגיות להתמודד איתו (לשים משהו בפה, לצאת לסיבוב, להסיח את הדעת ולצאת מהסיטואציה, לבקש עזרה ממישהו שתומך בך). דאגי לשנות את ההרגלים שהיו קשורים לסיגריה, מלאי את השיגרה שלך בפעילויות אחרות שעושות לך טוב.... 

מבחינה מחשבתית - שימי לב כשמתעורר החשק לעשן - אילו מחשבות אוטומטיות צצות איתו? הסיגריה תרגיע אותי? סיגריה זה כיף? אל תאמיני למחשבות האלה. נסי לחשוב אילו מחשבות יכולות להחליף אותן...?