שלום לורד ולחברי הקבוצה.
אני -אשתו של חולה סרטן. הוא חזק נפשית (תמיד היה). בתאונה בילדותו נקטעה רגלו הימנית(תחת הברך) ויש פרוטזה.לפני 60 שנה הרפואה לא היתה מתקדמת כמו היום (גם בנושא קטיעה ואורתופדיה), והגדם לא מוצלח. יש שפשפות ופצעים בקיץ כעיקר וזה מגביל. אך בן-זוגי אינו מפונק, ולא נותן הנחות לעצמו, בהליכה ובתפקוד היומיומי.
לפני כשנה אובחן סרטן בשלפוחית השתן, ונאלצו להוציא אותה, את הערמונית וגם חלק מכיליה אחת.
בניתוח המורכב והארוך (9 שעות) שבוצע ב"אסותא" רמת החייל,שוחזרה שלפןחית חדשה מחלק של המעי.
כמובן שהייתי צמודה לזוגי כל זמן האישפוז (18 יום), ואף היתה סכנת חיים שבוע לאחר הניתוח (ספסיס, ולא בגלל לכלוך. הבי"ח נקי מאוד). חזרנו הביתה לחיפה לשבועיים, כשאני מבצעת שטיפות יומיומיות של הקתטר
ושאר טיפולים. אח"כ שבנו לבי"ח להוצאת הקתטר, עיד נקזים ולהוצאת התפרים. בנוסף למד בן-זוגי הרגלי השמנה חדשים. חזרנו הביתה לאחר 3 ימים, כשהוא
עדיין מוגבל מוטורית.
אני עצמי מוגבלת ברגלי: לפני 17 שנים הוציאו לי גידול מהמוח. רגלי השמאלית "המי פארזיס" וכף הרגל שמוטה וחסרת תנועה.
לפני 12 שנים נשבר הקרסול הימני וגובס ל-6 שבועות.
אך לא חזר לתפקוד מלא (כי כשהיה מגובס, לא יכולתי לקפץ על שמאל). אומנם אני ניידתת אך לא יכולה לטפל
פיזית באחרים.
הבעיה היתה היות שיומיים לפני אישפוזו של בן-זוגי, מצאתי את אמי הקשישה כמעט על הרצפה בחדרה בבית האבות. הזעקתי את הצוות הרפואי והוחלט לאשפזה בבי"ח (אי-ספיקת לב). מכיוון שבן-זוגי היה בעצמו במצב קשה (סתימות ודימום חזק בשתן), וכמעט אושפז במיון בחיפה, לא יכולתי להתלוות לאמי לבי"ח. ואחותי עשתה זאת. כל עת הניתוח והאישפוז של זוגי, עודכנתי על מצב אמי, ואף הצלחתי פעם לשוחח עימה קצרות בטלפון. הייתי חצוייה נפשית ובכלל.....
שבועות היה גשום מאוד. הייתי הולכת ובוכה בדרך.
כך שבן-זוגי וגם אמי והמשפחה, לא ראו אותי בוכה וכואבת. המצב של אמי הלך והחמיר. בעצת הרופאים הודענו לאחי ולדודי (האח של אמי), והם מהרו להגיע ארצה מארה"ב. אמי נפטרה 10 ימים אח"כ.
ב"שבעה" התרוצצתי בין בן-זוגי בבית ובין בית-אחותי
(שם ישבנו "שבעה").
לאחר כמה חודשים, כשבן-זוגי החל להבריא, יכוךתי לאפשר לעצמי לעכל מה שעבר. ואז "לא בא לי" להתאמץ ולתפקד בחיי יומיום. לא בישולים וכו".
אכילה לא מסודרת, לא בריא בלי אבחנה.התוצאה כמובן עלייה במשקל...
גם החלו לפתע כאבים בברך הימנית( "הבריאה") ונזקקתי לפיזיותרפיה. לא נפתרה הבעיה והוחלט לנתח, . בהתייעצות עם פרופסור מומחה שהחליט לשנות את תרגילי הפיזיותרפיה.
בנוסף, לפני כשבוע חשתי כאבים עזים בשיניים,.
עקרו כמה ואני בהתאוששות...
בתקווה שלא יהיו בעיות נוספות...
ברצוני לשתף גם בדבר טוב: הזכרתי תקופה של אי-שליטה באכילה. אז בקיץ נגשתי ל"מכבי טבעי" לעזרה, וגם כי חשתי חסרת אנרגיה. לאחר כמה טיפולי דיקור הרגשתי שהאנרגיה חוזרת. במקביל" הרגלי תזונה נכונים שסיגלתי, מביאים תוצאות של ירידה
במשקל ושיפור המוראל. אני שבעה מהאוכלהבריא, אין חוסרים.
כך שאני גאה שהצלחתי: שלקחתי אחריות, החלטתי
ובצעתי.
יש לי בקשה אחת: בריאות לבן-זוגי ולי.
שבוע טוב ושקט !
ענבר

ענבר היקרה:
תודה רבה על הצטרפותך לקבוצה.
הדברים שאת כותבת מתארים חוויה קשה מנשוא של התמודדות אישית ומשפחתית עם מחלה.
את מתמודדת עם בעיות רפואיות שלך ובו בזמן צריכה לתמוך בבעלך-התמודדות לא פשוטה.
העובדה שהיית צריכה לחלק את הנטל שבין התמיכה באמך ובין התמיכה בבעלך העצימה את הקושי והותירה אותך "חסרת נשימה" ונשמע שמות אמך השאיר אותך עם תחושות כואבות.
נשמע שאת עושה ככל יכולתך וברצוני לברך אותך גם על היוזמה שלך לעשות שינוי בהרגלי החיים שלך ובהרגלי התזונה וראי כיצד זה נושא פרי ובטוחני שאת מלאת סיפוק.
אנחנו בפורום יכולים ללמוד ממך הרבה.
ורד