קוראים לי זאנה אהרונין. חליתי בסרטן השד פעמיים. בפעם הראשונה, לפני כשבע שנים, רק הוציאו גוש בניתוח ועברתי הקרנות. יצאתי מזה כמעט בלי להרגיש. אחרי זה עשיתי המון טיפולי פוריות. לפני שנתיים וחצי, הייתי בהריון מתקדם והפסיק הדופק של העובר. כך גילו שהסרטן חזר.

הוחלט על כימותרפיה ואז כריתה. את הכימותרפיה ממש עברתי בקלות. הסתובבתי עם פיאה, כאילו התחפשתי למישהי אחרת. במשך כל הכימותרפיה הבטיחו לי לעשות שחזור מיידי של השד בניתוח הכריתה, אבל בגלל המצב בשד בסוף הודיעו לי שאי אפשר.

לא הייתי מוכנה לזה בכלל. עברתי כימותרפיה במחשבה שאני מתעוררת מהניתוח עם שחזור. התגובה הראשונה הייתה שאני לא אעשה ניתוח - לא אקום בלי שד. עדיף למות מלהיות פגומה. בסוף עברתי את הניתוח ואחריו טיפול הורמונלי וזריקות.


היה לי ממש קשה לראות את הצלקות, את המקום חשוף. זה הורס את הנשיות. חיכיתי שאוכל כבר לעשות שחזור. אבל אז ראיתי כמה שחזורים חד צדדים, והבנתי שבשבילי, כל הסבל שעוברים לא שווה את התוצאה. אז התחלתי לברר על קעקוע שיכסה את מקום הכריתה. לפני חודש עשיתי אותו ועכשיו אני מרגישה אחרת לגמרי. פתאום אני מרגישה שלמה. לא ציפיתי שזה יהיה כך, שזה יהיה כזה דרסטי.

אני לא מסתירה בגלל שנראה לי שיש נשים שזה יכול להיות פתרון נהדר עבורן, שיכול להוביל גם לכל מיני שינויים אחרים. תתחילי בקעקוע – אולי תסיימי בטיול בהודו. אני רוצה שידעו שאולי אי אפשר לחזור למה שהיה לפני הסרטן, אבל אפשר להיות שלמה ומאושרת – זה בטוח.