שלום לך יקר. מהיכרותי איתך אין לי כל ספק שהתקדמת המון. אתה אדם שלא מוותר ובאמצעות הנחישות שלך כובש שוב ושוב יעדים. יחד עם זאת כיבוש יעדים אלו עם כל הקושי שבצידם הנם עדיין בתחום ״איזור הנוחות״ שלך, שכן להצטיין, להתאמץ, להצליח כל אלו הם חלק מה די אנ אי שלך. הפריצה של איזור הנוחות נעשית ע״י הליכה מעבר לגבולות אזור הנוחות ובמקרה שלך להיות זה שאיננו ״הולך עם הזרם״, להיות זה שאיננו מתפקד בהתאם למה שמצפים ממנו ואפילו הפוך מכך... כל אלו קשים עבורך כקריעת ים סוף. יכול להיות שבשלב הזה של חייך עלייך להניח את הקונפליקט הפנימי הזה של להתגלות או לא להתגלות ולהמשיך להתקדם ולהתחזק בתחומים אחרים. יכול להיות שאין טעם לשגע את עצמך כרגע ....לקחת את הזמן, לאט לאט עד שדברים יגיעו אלייך באופן טבעי אולי דרך היכרות עם מישהו שתאהב אולי ע״י הסתגלות טבעית לרעיון או כל דבר אחר. מה דעתך?

היי בחור אחד. יש לי ידיד כמוך. אדם מוצלח בטירוף מבחינת הסטנדרטים של העולם, חתיך והכל, ועשיר וטוב לב רק הוא הומו. זה אכל ואוכל אותו. ומה זה עושה? זה לא מאפשר לו לחוות אהבה אמיתית בחיים. הוא נשאר לבד, היה לו אפילו בן זוג שאהב אותו אהבת נפש, והוא לא נתן לו להיות בן זוג אמיתי שלו. כי זה לא מושלם. נכון, את יפה כבר הרבה אנשים אמרו. נכון, היא יפה
עיתונים גם כתבו על זה שאת יפה ושיש לך עתיד. זה נכון מה שהם מספרים. אבל אני היחידי שיודע שאף על פי יופייך המשגע
לא תדעי אהבה אמיתית לעולם. 3>

אהלן,
תודה על התגובות אבל האחרונה קצת מפחידה, כי אולי באמת במצב הדברים הנוכחי זה הכיוון שמתעצב, למרות העבודה העצמית, למרות השאיפות, אני הולך ומתרחק מהזווית החברתית, הכדורים נוגדי הדיכאון, הכושר, התזונה, מאפשרים לי ריחוק רגשי ואני הולך ושוקע בו ובקרייריזם - נסיון למקסם את היכולות המקצועיות והאקדמיות, בניית נתיב זוהר ו'נכון'.

אבל בסוף הדרך, אולי אפספס כל כך הרבה כי לא אתן לעצמי לחוות ולהרגיש? אני חושב שאני מודע לבעייתיות הזו ועובד עליה רבות, אבל אולי יש מאפיינים שהם קבועים ובתוכם אני מתנהל: מצב משפחתי, חברתי, הכרתי של התפיסה של העולם. אולי נגזר עליי להתנהל בתוך כלוב הזהב הזה של ההצלחה? 

אני לא מדמיין את עצמי כרגע חי בשלום עם הנטייה, למרות שאני מודע לה זמן רב מאד, וגם ההורים יודעים. לא רואה איך אני אפילו מתקדם לכיוון של זוגיות ואהבה. ואולי בכלל, כפי שאורית טענה, צריך פשוט לשחרר. מנסה את זה אבל חושש.

בחור יקר. מציעה לך לשמוע את אחת ההרצאות של ה״מניקסים״ שמתארות היטב את המסלול שאתה צועד בו והמחירים שלו. יכול להיות שכרגע אתה צובר ביטחון במסלולים המוכרים שיאפשר לך יום אחד לעשות את השינוי המיוחל. אני חושבת שאתה צריך לעשות חשיבה עם עצמך ( בלי שיפוטיות וכעס) ולבחון מה הכי חשוב לך כרגע. מה הם האתגרים שאתה מוכן להתמודד איתם כרגע? כל זאת תוך ידיעה של המחירים שהנך משלם על כל החלטה.
ישנן שלוש אופציות בחיים:
להמשיך לסבול
לעשות שינוי פנימי : כזה שמאפשר לך להביט בדברים אחרת
לעשות שינוי חיצוני.
בחר עם איזה מהן אתה הולך כרגע תוך מודעות למחירים....
מה דעתך?

מתנצלת תגובתי עלתה ללא הרווחים שהקלדתי ולכן ארשום שוב. שלושת האופציות הן: 1. להמשיך לסבול2. לעשות שינוי פנימי - לשנות את המחשבות והרגשות בנושא לדוגמה ״זה בסדר שאני לא נלחם כרגע בגילוי הנטייה המינית שלי כי אני צובר כוחות/ אנשים/ תוארים 3. שינוי חיצוני כמו הרשמה לאתרים רלוונטיים והשקעת אנרגיה במציאת זוגיות מתאימה .
מה דעתך?

אני שמחה שמה שכתבתי נגע בך, גם אם הייתי קצת אכזרית... אני אומרת דברים בפרצוף בעיקר כי אני רוצה לעזור. וכי אין לי מה להפסיד. אז התנצלותי הכנה. אז דבר ראשון הצלחה מסחררת זה לא כל כך רע, וכנראה שאם תרצה בן זוג יהיה לך. רק תשנה את עצמך. תתחיל להבין שזו הדרך שהחיים שלך מתכווננים ותוסיף אליהם גם אהבה. אתה יכול לקבל את כל ה"חבילה"! רק אל תעצור את הרגש. אז יש לו משהו אחר בין הרגליים- אז מה!! למה אתה צריך לסבול? תגיד לכל העולם- תלכו לעזאזל!! תמותו!!! אני אוהב, אני אחיה, מגיע לי. מגיע לי הכל! לא משנה מה כולם אומרים או מה צריך להיות! תפסיק לנסות לרצות, תהיה עצמך. ואז, כשתהיה אתה עד הסוף, תהיה עוד יותר מוצלח, כי תהיה מאושר, אתה תקבל את כל השפע שהחיים מציעים. אדלר אומר שאדם נבחן בשלושה היבטים- אהבה זוגית, עבודה, וחברה. אם אחד מהם דפוק יש בו משהו דפוק והוא לא מממש את הפוטנציאל המלא שלו. אני ממש מאמינה בזה. אין סיבה שתחיה בחוסר מימוש כל כך גדול. מגיע לך לחיות חיים מאוזנים ועשירים. וחלק מההגעה לשם זה פשוט להפסיק לחשוב כל הזמן על מה אנשים אחרים חושבים עליך, ולהשתין עליהם. למטרה טובה. בשביל עצמך והחיים שלך.

היי ביצועית ואורית!
דבר ראשון תודה לכן, אני כל הזמן נפעם מאיזו זווית ייחודית ומרשימה האתר הזה מנפק לי. נראה שקורים לי דברים טובים בזמן האחרון, אני ממש הולך בו-בזמן של שני הסעיפים האחרונים של אורית, מצד אחד להבין את עצמי "זה בסדר שאני כרגע לא יוצא בראש חוצות עם הנטייה המינית, אני משקיע באפיקים אחרים", ומנגד - כן, יש לי רגעים שבא לי בן-זוג ואני באמת מחפש והתחלתי להזמין אנשים "לקפה", למרות שבקהילת הגייז זה מאד נוקשה ונבחן ונבדק על בסיס מראה לפעמים ותו לא. זה לא מרתיע אותי, אחד, מפני שכן, אולי לא נעים להודות, אבל לא בדיוק מכוער וכן מתקבל בסטנדרטים של יופי מסוימים - אבל! זה לא הקו המנחה, אני בטיפול מתארך ושומר עליו, על שעת המפגש הזו, שהקנתה לי בתחילה קורטוב של יציבות ועכשיו סדר יום יציב - שהיא, הטיפול - הקנה לי כל כך הרבה מיומנויות לבחון דברים.




דבר נוסף, לאחרונה באמת התחלתי להריץ לימודים בחו"ל. אבל פתאום הבנתי, אחרי תחילת תהליך הקבלה המפרף וסזיפי - פתאום נזכרתי במשפט, "אל תחפש רחוק, תביט קרוב" - שיש לי עוד התמודדויות ששנה או אפילו שנתיים של תואר שני בחו"ל לא יפתרו, שאני לא באמת רוצה את החוויה הזו, למרות שזה יותר נחשב ויוקרתי, ושזה בסדר, אני אוכל להתפתח כאן ולנסוע בהמשך הדרך, זה לא נורא. גם הבחירה הזו הקנתה לי המון שעות התלבטויות, אבל הפעם הגעתי לזה יציב - ביודעין שכל בחירה היא מצוינת, שאני יציב, שאני שוקל את כלל השיקולים בזהירות ובבגרות, שאני מצליח להיות יציב והפעם להתמודד עם זה באומץ רב, בצורה יציבה, ללא טיפת חרדה או התמרמרות, "למה דווקא אני", כי זו באמת בחירה נפלאה. אולי גם לא שווה לשים את זה מול בחירות ערכיות אחרות, כמו הנטייה המינית (במובן של איך להתנהל איתה כמובן, לא רומז שזו בחירה.....) - אבל עדיין, בעבר גם מזה הייתי נלחץ.

בקרוב אני אקבל את הבחירה, ואז אוכל לשוב רגשית להתמודד עם הכאן ועכשיו (שהוא אולי מורכב ויותר מאיים ולכן חו"ל כן/לא זה אישזהו תירוץ....) - וגם את זה מקווה שאצליח....... שבוע נהדר חברים וחברות יקרים ויקרות!

הי לך יקר. אני ממש ממש גאה בך!!!!! אתה כל הזמן הולך ומתפתח.... עקב בצד אגודל. אני לא חוששת לגבייך. אני מאוד מאמינה בכוחות שלך ויודעת שלבסוף תגיע לאן שתרצה. כל הכבוד לך על ההתמדה בטיפול. על היכולת להפיק ממנו דברים. זה לא דבר של מה בכך והיכולת הזו היא בהחלט פרוגנוזה מצוינת לעתיד. אני באמת סבורה שהביטחון ההולך וגובר שלך ביכול להבין מה טוב ונכון לך ויתרה מזו לפעול לפי התובנות הללו יובילו לביטחון וליכולת להתמודד עם הנטייה המינית ולעמוד יום אחד מול המראה ולאהוב את מה שאתה רואה על כל החלקים שבו. אינך חייב לעסוק ישירות בעניין הנטייה המינית גם העבודה על דברים אחרים תוביל לשם. נהדר ותמשיך לעדכן!!!

היי,
חש בזמן האחרון קצת עצוב, קצת תקוע. התקדמתי מאד, עשיתי תהליכים, אבל אני די דורך במקום מבחינת הנטייה המינית. לא כל כך מצליח לקדם את הלספר לחברים קרובים, או לאנשים אחרים שחשובים לי ועדיין מאד לא נוח לי לפעמים עם הזהות הזו שהיא חלק ממני...........
עצוב, אבל מוכר גם מפעם.

שלום לך יקר. אתה מעלה מתח תמידי בין הצורך להתגלות והצורך להסתיר כאשר ברור שישנם מחירים אבל גם רווחים לכל כיוון. השאלה שאתה צריך לשאול את עצמך היא מה הדבר שהכי חשוב לך כרגע ולהתמקד בו. כך לדוגמה אם הדבר שחשוב לך ביותר הוא מציאת זוגיות לשם הנך צריך להפנות את משאביך ומי שיבין בדרך את הנטייה המינית שלך שיבין... אינך צריך לצאת בפומבי ולבשר על כך - אני סבורה שדברים יעלו לבסוף באופן הטיבעי ביותר. במידה וכרגע הדבר שהכי חשוב לך הוא לשמור את הדברים בסוד - תשלים עם זה. אל תנסה לדחוק בעצמך. אני סבורה שיגיע הרגע בו ימאס לך להשקיע אנרגיה בסודיות ולחלופין שתכיר מישהו שיסרב לחיות בהסתרה וידחק בך לעשות את הצעד. בנוסף, כדאי לחשוב מה יכול לחזק אותך - יכול להיות שאתה צריך במתכוון למצוא דמות שאותה אתה מעריך שחי בזוגיות עם גבר. גבר שמרשים אותך והייתי רוצה להידמות לו ושהנטייה המינית שלו איננה גורמת לך להעריכו פחות. האם ישנו אדם כזה?

היי אורית,
אין מישהו כזה כרגע לצערי. אני חושב שאני צריך לשקול יותר ויותר להשתתף בקבוצות גאות, אבל אין לי אומץ לעשות את זה. גם אחרי טיפול כל כך ממושך וגיל מבוגר מאד יחסית לתהליך, אני לא מצליח. לא נורא, זה חלק מהדרך מסתבר.
אני מתמקד בהגשת מועמדויות למקומות לשנה הבאה ובכושר שאני אוהב ובלהינות משארית התואר הראשון. לא כ"כ מדמיין איך דברים מסתדרים באיזור הנטייה המינית.

בנוסף אני מחליף מבטים עם מישהו בחדר כושר, אבל זה חוזר לעניין החשיפה והמבטים -- אני לא יודע מה המשמעות של המבטים האלה בכלל. הוא מאד מסקרן אותי.

יקר. קח את הזמן שאתה זקוק לו. יכול להיות שהדברים לעיתים מבשילים לאט. מכיר את משל הבמבוק? חמש שנים משקים, עודרים, מדשנים ואין כלום ואז יום אחד הוא פורץ לגובה של חמישה מטרים בבת אחת. יכול להיות שאתה הבמבוק הזה....בנוגע לבחור - אם היית רואה אותו אולי הייתי יודעת....

אני מרגיש יותר ויותר צורך לספר לחברים קרובים ולחברות טובות על הנטייה המינית. הגעתי לשלב שזה מעיין תנאי הכרחי להתפתחות אישית שלי. דווקא בפן הלימודי תעסוקתי אני בסמסטר האחרון לתואר וזו נראית כמו רק התחלה, הקדמה למשהו אמיתי ומחקרי. אני מוצא את עצמי מסתקרן מהמון תחומים בו-זמנית ומעז לחשוב על אופציות נהדרות, במקביל ותוך כדי. אני נזכר בעצמי ולא שוכח להתאמן, לאכול כמו שצריך, לישון היטב, לא מחמיץ אף שבוע כמעט בטיפול. אני מקפיד מאד על בריאותי הנפשית כי אני יודע שבעקיפין זה מה שבנה ויבנה אותי גם בהמשך. יכול להיות, שכמו שקראתי אצל משפחת המינסקים קראתי הערב משהו נחמד ומאד מדויק, מבית היוצר של משפחת מניקס: http://menix.co.il/12237, מדובר על 'קיר האימה של חייך'. יש שם כמה דברים מאד מדויקים מבחינתי: שימור השקט התעשייתי שרק גורם להתבוססות ולהתחפרות בבוץ הטובעני; לעומת חציית 'קיר הפחד' - שבתחילה מאד מאיימת אך יוצרת סיפוק במעלה הדרך. אך זה לא מובן מאליו: אין בטחונות, שחציית הקיר לא תמשיך את המורכבות ואנחנו יודעים שההקלה לא מציפה ישר אחרי החצייה של הנהר, או הקיר, מהדוגמא. אבל עם ההבנה הזו, אני מרגיש שה'קיר התדמיתי' חייב ליפול, בקרוב. התדר שלי באמת מופנה לכיוון אחר, ועכשיו הגיע הזמן לפרוץ את הקיר שעיצב את העשור האחרון בחיי, אולי מהעשורים החשובים בחיים, של עיצוב הדרך ושל בחירות משמעותיות ושל הבנות גדולות. אני מרגיש יותר יציב נכון לעכשיו. אבל הנטייה המינית אף פעם לא מצליחה לשבת "במקום הנכון", "כמו שצריך". אני מבין שאני צריך לחשוף אותה, כי הסתרתה גובה מחירים עזים שאיני מסוגל לשלם יותר, ואני גם לא צריך. אני זכאי למעט קרקע יציבה בהיבטים האלה, לפחות מול חברים וחברות קרובים. איזו דרך ארוכה ומתמשכת....אבל זו הדרך שלי. אני צריך להבין את עצמי יותר, לחבק את עצמי ברגעים של בדידות קיומית.

שלום לך יקר. לעיתים נדרש זמן עד שכנפי הציפור מתחזקות. היא גדלה- הכלוב קטן עליה ולבסוף הוא נפרץ באופן טבעי. מה דעתך?

אני בתקופה לא פשוטה. ההורים מתמודדים עכשיו עם הבקשה שלי לספר לאנשים הקרובים אליהם. לא קל להם. הם לא מבינים למה צריך לחשוף ואני מתלבט יחד איתם מה הדרך הנכונה. מה הנתיב הנכון לקחת. אם להודיע, לא להכחיש ששואלים על חברה, למי לספר במיוחד. מזכיר לי, את הדרך הארוכה שעשיתי לבדי לגמרי, דרך ארוכה מידי, מאד. עצוב לי שהדברים נדחו עד כה. אני מרגיש תחושת החמצה וחמיצות מאד קשה. על הזמן שעבר ולא היה בי כוח לחשוף את הנטייה. מצד שני, לקח לי המון זמן להשלים וליישב את הסתירה, שטרם יושבה סופית, בתוכי. אבל למה זה כל כך קשה? זה לא חייב להיות כך ולא ממש מגיע לי. באמת שעשיתי הכל כבר: להשלים, להיאבק, להיכשל, שוב לחזור, להכות את עצמי כל כך הרבה זמן. ונדחה שאני עדיין מחקה את עצמי, הפעם שלא היה בי כוח לדרוש מעצמי לעמוד מול העולם ולעמוד על שלי. מאד עצוב כרגע. אני רוצה להציע לעצמי זווית הסתכלות אחרת: שזו הדרך שלי, שאין עוד אחת כזו, שלא יכולתי באמת לספר לחברים, שהייתי זקוק לזמן הזה, שאני בסדר גמור והגעתי להישגים עצומים בזמן שהיה לי, אבל אני לא מצליח להימלט מתחושת ההחמצה הזו והחוסר הבנה: מה לקח כל כך הרבה זמן. ובד בבד, אני מבין שעדיין קשה לי עם החשיפה: שקצין עמית במילואים שואל אותי, "יש לך מישהי עכשיו? אה, למה לא? לא מחפש?" לא נעים לי עוד לענות. זה עוד לא טבעי. אני מסתגר ומשתתק. כל כך רוצה להגיע למקום אחר כבר בחיים מבחינה אישית. אני יודע שהדרך לשם עוברת דרך שיתוף של אנשי מפתח בנטייה המינית, זה ייצר מרווח והבנה וקבלה. ואולי יאפשר, סופסוף, לקנות קצת שלווה.

היי, אני סיפרתי לכמה חברים. זה לא הביא להקלה, סתם עוד משהו שקרה. וזה יכול לפעמים לאכזב, כי צפיתי למשהו אחר. אבל לאט לאט אני מרגיש מרחב ושקט שמתקדם. בסוף, את רוב הדרך עשיתי בעצמי ולבד. אני חש כאב על כך שהיא הייתה כל כך קשה.

שלום לך יקר. אני מבינה שהתאכזבת מכך שהגילוי לא הביא להקלה. אני חושבת שהמכשול העיקרי העומד בפנייך הוא הקבלה העצמית. האמן לי שלרוב האנשים לא ממש אכפת מהנטייה המינית שלך- כל אחד מתמודד עם השק שלו.... אולי בהתחלה זה מעורר עניין, מפתיע אחר כך - זה לגמרי סיפור שלך. השאלה היא לא אם לגלות או לא אלא איך לחיות כך שאתה תממש את עצמך ואת האהבה שיש בך....

היי אורית היקרה, יקרה כל כך. אנו מכירים המון שנים (כבר אפשר לומר?). והאמת, כן. אני מבין מה שהבנתי תמיד יותר - שזה מסע אישי בעיקרו. שאני צועד בו לבדי. לדודתי היקרה נולדה תינוקת יפיפיה, מושלמת ומדהימה. זה עורר בי כל כך הרבה חמלה ואהבה, רגשות שלא חשתי כבר שנים. היא אם חד הורית ונאבקה שנים להביא את התינוקת הזו. משום מה אני לא רואה את עצמי בעסק הזה - יחד עם בן זוג. אני גם לא רואה את עצמי בכללי עם בן זוג באירועים, בחתונות ובמסעדות, זה עדיין קשה לי מידי. אני חושב שאני עדיין נאבק בעצמי, ואני נמצא בנקודת המנעות - אני נמנע מלחשוב על משפחה קטנה וצעירה כמו שעושים בני גילי. (וזה כבר אמור להיות איפשהו באופק בגילי, לפחות בחשיבה), כי זה ידרוש כל כך הרבה מחירים. אני נמצא בשלב הרבה יותר מוקדם. ואני יודע, וזה כן כואב, שממני זה ידרוש מחירים עילאיים, כאילו עד עכשיו לא שילמתי כלום.....

נשמה. אתה משלם מחירים עצומים. כל יום. העובדה שאינך יכול להיות גאה בעצמך, להינות ממי שאתה, לחגוג את מיניותך ואת הצורך שלך לזוגיות - כל אילו הם מחיר גדול לבחור צעיר, בריא ומוכשר בעל בריאות נפשית. למה?, למה שתשלם את כל זה ?, לא פשעת ולא חטאת ומגיע לך לאהוב ולהתאהב. כבעל משפחה שיש בה חברים חד מיניים שמקיימים משפחות למופת. צר לי שאינך יכול לדמיין אפשרות כזו. נסה לפקוח עיניים. אני מאמינה שזה יבוא.... מה דעתך

זה יבוא. זה יגיע כי הלכתי דרך כל כך ארוכה עד לעמדה בה אני נמצא היום. אני נמצא במקום טוב. ברגע שאקבל את עצמי לחלוטין אוכל להיות גאה במי שאני ולדחוף את עצמי קדימה. אני מתקדם בדיוק למטרות שהצבתי לעצמי ומתחדד על מגוון המטרות שאני רוצה להשיג לעצמי. יש לי חופש פעולה רב, גב מאד חזק מההורים והמשפחה ואני מתקדם בצורה טובה. אני יודע שברגע שגם אמצא זוגיות, אני אתחיל לעסוק יותר במהות של הנטייה המינית ושל הקשר, ופחות בביטויים התדימיתיים שלה. וכבר היום אני מספר לחברים קרובים, מתוך כוונה ליצור יותר וודאות וקבלה בחיי. אני מאד מתלבט אם לנסוע לחו"ל ללמוד להתמחות או סתם לעבוד ואז לחזור. לא מבריחה, כי אני רוצה לחיות בחו"ל גם מתישהו. אני פשוט רוצה להשיג יותר ויותר הישגים, אולי כמנגנון פיצוי על השנים שלפי החוויה שלי אבדו. איזה בסיס מסוים של חוסר בטחון פנימי שדוחף אותי לתכניות מיוחדות ועלומות במקום לחיות בטבעיות בארץ.

ישנם ערבים, כמו הערב, שאני חש כל כך רחוק ומתרחק. לא כשיר לעמוד במסע הזה, שגוזל את האנרגיות וממוטט את החשיבה החיובית. יש ערבים, כמו הערב, שאי אפשר להדחיק. שמנגנון ההדחקה עוד לא פועל, שהכאב חודר עמוק ומכאיב. על מה שהיה, על מה שיכול היה להיות. אני עדיין לא מקבל את עצמי כמו שאני וקשה לי. קשה לי גם אחרי שחברים יודעים, גם אחרי שההורים עכלו ובסדר עם זה, קשה לי. \לא פשוט לי, אני עייף מהדרך הזו, שגזלה לי שנים צעירות ויפות, שהעכירה את האווירה של רוב שנותיי האחרונות, שצבעה בצבעים של אימה וחושך את האופק. אני רוצה לדמיין את עצמי במקום אחר ומתקשה לעשות זאת. והערב, כואב לי ואני עייף נפשית.