אני בת 30. אני כבר מלא שנים לא. לא מרעיבה, לא מקיאה.
אמרתי שלא? התכוונתי שקצת.
אבל עדיין. להקיא פעמיים שלוש בשנה, זה ממש לא מה שהייתי.
אתן בטח מבינות. הייתי גאה בעצמי, ביני לביני, איך התגברתי לבד אחרי כל השנים.
ושוב, שנים (וואו אני מרגישה זקנה. בכל זאת בת 30) שאני מצליחה. להיות מופרעת כמו בחורה רגילה.
ופתאום.. זה חוזר. ולא פעם בשנה או בחצי שנה, ולא פעם בחודש,
אני ב"תקופה קשה" (קוראים לזה חיים, נו,) ועוברת פרידה. יצאתי עם מכור, אני ידעתי עליו, הוא לא עלי.
הוא בNA ונקי, גם, שנים. הוא שיתף והנכיח את ההתמכרות בחייו, בניגוד לאסטרטגיה שלי- המחלה הסודית.
הוא החלים, או מחלים, או מוחלם, או מכור לא פעיל, או איך שתרצו.
רציתי לשתף אותו בשלי, אפילו לשם סולידריות-מכורים, אבל לא עשיתי את זה.
רציתי לספר אבל זה הרגיש כמו סיפור, ישן, משהו שקרה לי פעם, והיום אני לא.
אממה, היום אני כן. הדיבור שלו על ההתמכרות שלו, אפילו כשדיבר על החלמה, החזיר לי את ההתמכרות שלי.
אני לא יודעת להסביר את זה. אולי כי לא שיתפתי ורק הקשבתי , אז זה רק הציף לי אבל מה שצף לא טופל.
לא התייחסתי לזה בכלל. עמוק בפנים נקרעתי בין לספר, רציתי, ודחיתי, כדי לא לגנוב לו את ההצגה, או להגעיל, ועכשיו כל פעם שנאכל ביחד זה יהיה אישיו, ושהוא יציק לי על הפילאטיס. וגם קצת התענגתי על הסוד הישן שמזמן לא זכרתי. אז לא שיתפתי בעברי כמופרעת-אכילה, וזה עשה לי קיק קטן, חמוד ונעים.
נפרדנו. אני מרגישה נטושה, מבולבלת, מאוכזבת, מיואשת, אשמה, ועוד שלל מילות תואר שליליות.
הכל קשה לי ועולה לי בדם, בסדר זה טבעי לעכשיו, תקופה קשה אמרנו,
אבל, באם! בלי ששמתי לב, אני לא אוכלת (כי עצובה מהפרידה, כך חשבתי בהתחלה) ופתאום כשמחשבות מגיעות לשיא של כאב, אני מזמינה אוכל הביתה לבולמוס והקאה בכסף שאין לי, או מתחזרת על מה שיש בבית ומקיאה- בלי שום תכנון!
זה משהו חדש לי אגב, הספונטניות שבאקט. כאילו שזה קרה לי ולא אני עשיתי את זה.
מבינות.?
ואני קולטת שאני עוד מכורה, וחזק, ולא רוצה ליפול לשם שוב, ונזכרת בקבוצות תמיכה שהוא סיפר לי עליהן.
ובשלבים. ותוהה אם כדאי לי לתקוף את האישיו הזה בחיי, כהתמודדות עם התמכרות, ולא כ"הפרעת אכילה", כי זו למעשה התמכרות. ויש החלמה אבל זה תמיד שם.
ואולי זה מה שיעזור לי כרגע.. אז יש פה מישהי עם תובנה או ניסיון? הן לגבי מפגשים של אנונימיים, והן ביחס לשלבים בקשר של הפרעות אכילה? חוץ מ"אכלני יתר אנונימים" לא מצאתי משהו.
בכל מקרה... תודה על ההקשבה. והרבה אהבה לכולנו